למה מדריד?
כי יש בה מוזיאונים מהטובים בעולם
כי יש בה את ריאל מדריד
כי יש בה בנייה יפה אם כי מפוזרת ולא קוהרנטית סגנונית.
כי יש בה טפאס מהטובים בספרד
כי יש בה שמחת חיים ספרדית אמיתית יחד עם תרבות אירופאית.


עיר הבירה של ספרד, נמצאת במרכזה של קסטיליה בגובה 646 מטר מעל פני הים. אוכלוסיה של מעל 3 מיליון תושבים. עיר המשמשת מרכז שלטוני אדמיניסטרטיבי, כאן יושבת הממשלה, הפרלמנט, ואף ביתה של המשפחה המלכותית.
התעשייה בעיר ממוקמת ב"אצבע" הדרומית שלה.
מיקומה יוצר אקלים מיוחד במינו- קר בחורף, הטמפרטורות יורדות גם מתחת לאפס. ואילו הקיץ חם ויבש מאד, 650 מ"מ גשם יורדים בעיקר בחור

ידוע על התיישבות פרה היסטורית ליד הנהר Manzanares
אבל למעשה המידע הראשוני עליה היה עם הקמת המבצר המורי כאשר האמיר מוחמד (אלא מה?) בנה את האלקזאר מעל הנהר. במקומו עומד עד היום ארמון שנבנה על חורבותיו לאחר שהנ"ל נשרף כ1000 שנה לאחר בנייתו.
באותה תקופה העיר הייתה מוכרת בשמה מחרית (Majrit), ב1103 הגיע אלפונסו השישי, בכלל לא התכוון להיכנס למחרית, אלא היה בדרך לטולדו, לכבוש אותה , היות וזו עמדה בדרך,אז כבש גם אותה.
העיר מחרית נשארה נוצרית מאז, עיר פשוטה ובה חקלאים רבים ודובים (ומפה סמל העיר).

פתאום ב1561 החליט פיליפה השני שהבירה של כל ספרד תהיה מדריד. ההחלטה שלו הייתה מוזרה בלשון המעטה ואבא שלו , קרלוס החמישי , שהיה אז מלך בפנסיה, כתב לו מכתב זועם בסגנון" אם אתה רוצה להגדיל את השטח תקים את הבירה בליסבון, אם אתה רוצה להשאר כמו שהוא –תשאר בויאדוליד, אבל אם בא לך להחריב את ספרד- תבנה את הבירה שלה בחור הנידח הזה".
למרות זאת פיליפה השני התחיל לבנות את הארמון כאן ועבר בעצמו לגור בכלל באל –אסקוריאל.
המלעיזים אומרים כי הסיבה שלו להעביר את הבירה למדריד הייתה הקרבה היחסית שלה לאל אסקוריאל.
למעשה שתי המאות אח"כ לא הוסיפו כבוד לעיר, היערות סביבה נכרתו כדי לשמש עצי בניה, ואילו העיר נשארה מוצפת שמש ולא יפה בלשון המעטה.נבנו חומות העיר , דרכים המובילות לטולדו, וולנסיה וסגוביה
הפריחה החלה בתקופת שלטונו של בית האבסבורג, כמות תושבי העיר גדלה מאד, הוקמו מבני פאר,מזרקות,תאורה ברחובות, ובעיקר מנזרים, אחד התורמים הגדולים לבניה בעיר היה קרלוס השלישי. לפריחה אדירה העיר הגיעה עם שלטונו של פיליפה החמישי לבית בורבון בראשית המאה ה-18.בתקופה זו נבנו Plaza Mayor ו Palacio Real
בראשית המאה ה-19 הגיעו חיילי נפוליון, היות ותושבי העיר מרדו ולא קיבלו את הכיבוש הזר, ז'וזף בונפרטה ,אחיו של, שהיה מלך ספרד הממונה עשה רבות לטיפוח העיר שאהב.
הוא אהב את העיר, אבל תושביה לא אהבו אותו, כאשר הוא ברח ממנה בחיפזון, הוא לקח איתו את כל מה שאהב והיה נייד. למזלם של התושבים, את הרחובות, השדרות והארמונות הוא לא יכול היה לקחת עימו. (פורטה דל סול, גראן ויה).
כאשר המלך פרננדו השביעי חזר לעיר, נבנה עבורו שער טולדו. העיר גדלה בצורה מסיבית. נסללו שדרות חדשות, ב-1919 נחנך המטרו.
מדריד הייתה אחת הערים המרכזיות של הרפובליקנים בעת מלחמת האזרחים, והיא הופגזה ללא הרף על ידי צבאו של פרנקו.
במחצית המאה ה-20 נבנתה סביב העיר חגורת שכונות פועלים למעמד הנמוך, כאן התרכזו עובדים זרים וכפריים שהיגרו לעיר הגדולה מהדרום בעיקר.

מדריד מחולקת ל-2 סגנונות בנייה ומאידך גם חלקי עיר שונים
מדריד העתיקה.


ב1562 כאשר פיליפה השני בחר את מדריד להיות בירתו היא הייתה עיירה קסטלינית חסרת חשיבות וייחוד במהלך השנים היא צמחה והפכה להיות מרכז העצבים של אימפריה ענקית. על פי המסורת טוענים כי המנהיג המוסלמי מוחמד איבן עבד אל רחמן הקים כאן מבצר שנקרא מג'ריט בפי הערבים, מבצר זה נפל כפרי בשל לידי אלפונסו השישי מקסטיליה במאה ה-11, במהלך השנים נבנו מבנים ונסללו רחובות וכנסיות טיפסו מאחורי האלקזאר המסיבי שהוחלף המאה ה-15 בארמון גותי. העיר נקראה במשך מאות שנים "מדריד דה לוס אוסטריאס" כלומר מדריד של האוסטרים כי מי ששלט בה בפועל היה בית האבסבורג מאוסטריה. אגב הארמון היה ביש מזל ונשרף ב1734 ואז הוחלף בארמון הבורבוני שנמצא היות בכיכר ריאל. לצידו של ה מנזר המלכותי. במאה ה-17 נוספה כיכר פלאצה מאיור Plaza Mayor ופורטה דל סול Puerta Del Sol וגם פלאסה דה לה ויה ואלו הפכו להיות מרכז העיר מדריד וליבה של ספרד כולה. אבל באותה מידה יש מבנים יפים נוספים כמו פאלאסיו דה סנטה קרוס או מרקדו דה סן מיגל ,סוג של שוק מקורה ובו יש לא מעט מעדניות ,וכמובן את האקדמיה המלכותית לאומנויות יפות
התחבורה הנוחה בעיר העתיקה חוץ מהרגליים
קו 1 לgran via או ל sol או אוטובוסים 2,3,5, משרתים את רוב האתרים כאן ובעיקר הרגליים.
אזור Plaza Mayor/Puerta Del Sol-לב ליבה של העיר העתיקה, מלא אטרקציות תיירות, טברנות,בארים, הרחובות הידועים Carrera de San Jerónimo, Calle Mayor, Cava de San Miguel ו Calle de la Cruz תוחמים את גבולותיו.

מדריד של בית בורבון-החצי השני של העיר


החלק השני המרכזי של העיר הוא האזור שהשתרע בעבר ממזרח למדריד (העתיקה) ונקרא "פראדו" שמשמעותו כר דשא. במאה ה-16 נבנה כאן מנזר ומאוחר יותר שליטי בית האבסבורג הפכו אות לארמון שגניו הם כיום גני פארק רטירו הידועים, ולצידם הגנים הבוטניים המרהיבים מלכי בית בורבון בחרו להשתמש באזור זה החל מהמאה ה-18 ,בנו כאן את הכיכרות המפוארות, שער אלקלה המפואר, כיכר סיבלס היא הדוגמה לפאר הבנייה הבורבונית, וכמובן המוזיאונים הוותיק פראדו והחדיש יותר מוזיאון המלכה סופיה לאמנות מודרנית. או מוזיאונים אחרים כמו המוזיאון הימי המיוחד, או מוזיאון טייסן בורנמיסה, או המוזיאון הארכיאולוגי העצום.

השטח שבין Plaza Mayor ו Arco de Cuchilleros מלא מסעדות ספרדיות מקומיות, ברחובות הקרויים CAVAS יש מקומות מסורתיים יותר . בצד מערב הנהר Manzanares , אזור זה הוא החלק המוסלמי של העיר , מרכזו Palacio de Oriente, כאן היה מרכזה של העיר המוסלמית עד 1719 בה הפכה פלאצה מיור להיות המרכז.עדיין יש פעילות תיירותית , בעיקר באזור פורטה דל סול.

Salamanca
מאז שהוסרו חומות העיר ב1860, האזור של סלמנקה בצפון העיר, הפך להיות אזור אופנתי. Calle de Serrano עובר לאורך השכונה ומלא חנויות ובוטיקים, וגם שגרירויות
הרחוב המרכזי של מדריד הוא Gran Via/Plaza De España , מלא בתי קולנוע, בתי מסחר ,חנויות רשת גדולות, משרדי בנקים . הוא מתחיל בפלאצה אספניה .
Argüelles/Moncloa
אזור האוניברסיטה.
Chueca
האזור היפה צפונית לגראן ויה, רחובות כמו Hortaleza, Barquillo, ו San Lucas. כאן גם מרכז חיי הלילה של האוכלוסייה ההומוסקסואלית. מה עוד? מסעדות זולות. לא תמיד נעים לשוטט בלילה כאן.
Castellana/Recoletos/Paseo Del Prado
החלק הקרוב לכביש החותך את העיר צפון-דרום, שמו של הרחוב כמובן משתנה לאורכו. ליד מוזיאון דל פרדו יש כמה בתי מלון יקרים, הרבה מסעדות בצד זה של הרחוב. בקיץ מגישים בחוץ על המרפסות.
היות ומדריד התפשטה עם השנים ,גם אזורים שלא היו חלק מהעיר העתיקה או הבנייה הבורבונית הם חלק אינטגראלי מהעיר התיירותית של היום.
הידועים שבהם הפארק המערבי , מקדש דבוד, קאזה דל קמפו, מוזיאון אמריקה או מוזיאון סורויה מוזיאון לאסארו גאלדיאנו או המוזיאון העירוני מרכז התרבות בארמון פאלאסיו דה ליריה, מוזיאון המפעל המלכותי לשטיחי קיר, וכיכר מלחמת השוורים והמוזיאון של מלחמות השוורים.