דון קישוט המסטול הטבעי Don Quijote de la Mancha

דון קישוט הפך למטבע לשון, איש מגוחך הרודף אחרי מטרות דמיוניות בכישלון סביר למדי.
סרוונטס לא התכוון שדון קישוט יעורר אמפתיה אלא לעג לאותן יצירות רומנטיות של סיפורי אבירים שהיו בתקופתו.
אבירים דרמטיים הנלחמים בדרקונים ומצילים נסיכות בלתי נראות, וכל זאת בשפה נמלצת למדי.
הספר הפך לרב-מכר עוד בחייו של סרוונטס שהספיק להוציא את ספר ההמשך שנה לפני מותו. יש הרואים בו אחת מיצירות הספרות הגדולות ביותר שנכתבו. הוא כתב עוד מחזות, תוך 20 שנה מפרסום הספר, הוא תורגם לכמה שפות הוא כתב עוד מחזות ספרים ושירים-אבל נשאר עני מרוד.

למרות הגישה הלעגנית, הרי אהבתו של סרוונטס לבני אדם, החמלה שהביע, הצליחה ליצור דמויות אנושיות מאד.

מי היה דון קישוט Don Quijote (דון קיחוטה)?
אלפונסו קיחנו היה אציל אבל עני. הוא ישב בביתו וקרא סיפורי אבירים, ולמעשה לא יצא מפתח ביתו, אלא היה יושב וקורא.
הוא התגורר בחבל הארץ קסטיליה לה מאנשה. לא אזור מעורר התלהבות תיירותית במיוחד, האזור סביב מדריד- טולדו ודרומה, שטוח, בלי אתרים מיוחדים, חם ויבש.

אלפונסו קם יום אחד מהכיסא והחליט שהוא האיש הכי נחוץ למדינתו. הוא החליף את שמו לשם מכובד וראוי "דון קיחוטה". אבל חוץ מלהחליף את שמו לא היה לו כסף לקנות סוס (ציוד הכרחי לאבירים) או שריון (גם אביזר יסוד). אבל לא איש כדון קיחוטה ייתן לזוטות כגון אלו להסיט אותו ממשימתו.
הוא מצא שריון ישן נושן בן 200 שנה וחורק כדרכם של שריוני ברזל חלודים, ניקה אותו היטב, הכין לו כובע (מקרטון) וסוס רזה (רוסיננטה) שהוא "ראש וראשון לסוסים" ויצא לדרך.

בערב הוא הגיע אל פונדק דרכים עלוב, אבל בעיניו כמובן שזו הייתה טירה. דון קיחוטה נעמד מול הפונדק ושמר עליו. לאחר שהסתבך בתגרה עם אחד מאורחי הפונדק, הסכים בעל הפונדק להכתיר את דון קיחוטה כאביר, ובלבד שיצליח להיפטר ממנו.

בסמוך מצא דון קיחוטה את ביתה של אהובתו, דולצינאה, שם דקלם בפני אביה שיר אהבה לבתו, האחרון גירש את המטורלל ודון קיחוטה החליט כי בוודאי הוא צריך להביא הוכחות כי הוא אביר אמיץ אמיתי.
מכאן מתחיל מסע להוכחת גבורתו, מלחמתו ב 40 ענקים על הגבעה, מלחמתו בצבא אביר ים והיכרותו עם נושא הכלים, סנשו פאנשה.

המציאות הייתה כמובן אחרת- דולצינאה הייתה כנראה כפריה גסה מבוגרת ומלוכלכת (ככה ריכל עליה סנשו, אבל גם הוא לא ראה אותה מעולם). המלחמות היו בטחנות רוח ולא ענקים (רק מכשף נורא כישף אותם כדי שיראו כמו טחנות רוח), כנראה ב Campo de Criptana ליד Ciudad Real. צבא האבירים היה עדר כבשים וסנשו... טוב, הוא היה כפרי פשוט שמן ומשועמם. שכל רצונו הוא באוכל ומיטה– הוא הדמות המתארת את המציאות האמיתית בספור.

אבל לא ניתן למציאות לקלקל לנו את הסיפור היפה.

מיגל דה – סרוואנטס Miguel de Cervantes

נולד ב1547 בעיירה קרובה למדריד (Alcala de Henares) כ 30 ק"מ, ביום הולדתו של הקדוש מיכאל, ועל שמו נקרא.
אביו היה בן אצולה נמוכה, עני ורופא-מנתח בתקופה שרופא לא היה סטטוס יותר מדי חשוב או עשיר. יחד עם האבא הוא נדד בילדותו ברחבי ספרד לחפש פרנסה. הוא השתעמם ולכן-קרא. קרא הכול והרבה.
כאשר הוא היה בן 23 הוא הצטרף לצבא הרגלים הספרדי והוצב בנפולי באיטליה. ייעוד הגדוד שלו היה להלחם בעות'ומאנים. לביש מזלו הוא נפצע בקרב בידו, קיבל תעודות הוקרה והערכה, וב1575 בהיותו בן 28 הוא נשלח חזרה הביתה על ספינה.
ביש מזל או לא.. הוא נשבה על ידי שודדי ים צפון אפריקאים. אלו ראו את התעודות שהחזיק, חשבו שהוא בוודאי "איש מכובד וחשוב" ולקחו אותו לתפקד כעבד. באותה העת תשלום של כופר מספיק היה משחרר את העבד המסכן, ולכן המשפחה עשתה מאמצים רבים להשיג את סכום הכופר, וכזכור עשירים גדולים הם לא היו. חמש שנים נוספות לקח להם לקחת הלוואות כבדות, לגייס את הסכום ולשחררו. בגיל 33 חזר לספרד.
הוא חשב שכשיחזור יתקבל בכבוד הראוי לחייל המגן על המולדת, אבל המציאות הייתה אחרת- הוא בקושי מצא עבודה בתור חייל משוחרר, הוא עבד בתור "מחרים ציוד", אבל כנראה מעל וישב על כך בכלא.
רק כאשר היה בן קרוב ל-60 התפרסמו הפרקים הראשונים של ספרו.