באיון

עיר לא גדולה, נמצאת 10 ק"מ מהים ,מונה כ40.000 תושבים ,אבל בכל האזור גרים קרוב ל200.000 איש.היא בירת הבסקים הצרפתיים.ממוקמת אסטרטגית במפגש נהרות אדור Adour וניב Nive. המפרץ היה אחד המוגנים ביותר בעבר ולא סתם שימש בתור נמל צבאי ונמל מסחרי גדול..
הממצאים מעידים כי פה היה ישוב קלטי הרומאים היו גם כאן,ובמאה ה-4 שימשה בתור מבצר על הדרך המרכזית לצרפת. כמה פעמים בתקופת נדודי העמים שאחרי האימפריה הרומית העיר עברה מיד ליד ונחרבה לא פעם. אבל ההיסטוריה המוכרת של העיר מתחילה תקופות ארוכות לאחר מכן במהלך המאה ה-13 ועד המאה ה-15 באיון הייתה חלק ממלכת אקוויטן הצרפתית,אותה עת אקוויטן הצרפתית בכלל נשלטה על ידי האנגלים (מה שגרר את מלחמת 100 השנה ואת האיבה הצרפתית –אנגלית עד ימינו ).היא התפתחה כלכלית כאשר חזרה ה"בייתה" לידי צרפת , ובמיוחד במאה ה-16.
העיר הייתה משאת נפשם של האנגלים, הצרפתים והספרדים שגם חשקו בה.
ב1659 התחתן המלך לואי ה-14, עם יורשת העצר של הספרדים-מאריה תרזה, החתונה התקיימה בסן ז'אק דה לוז הסמוכה, וככה הצליחו בדרכי שלום ואהבה(טוב ,אם נישואים במאה ה-16 היו קשורים לאהבה בכלל) להפחית את המאבקים על השליטה בעיר.
במאה ה-19 הוקמו בה תעשיות כבדות,וגם הנמל התפתח.

העיר יפה, קטנה, מחולקת ל2 רבעים משני צידו של הנהר- באיון הגדולה ובאיון הקטנה וגם חלק בהיסטוריה היהודית המקומית. העיר ידועה בכמה ממוצריה- נקניק- הג'מבון של באיון, השוקולד של באיון ,תעשיה שבה לפליטים היהודים מפורטוגל חלק משמעותי, ויצור נשק ובעיקר כידוני רובים.