היסטוריה

תקופה הפריהיסטורית
ממצאים ארכיאולוגים מספקים עדויות על שרידי אדם קדמון בערך 20.000 לפנה"ס.

פניקים וקרתגנים
עד 800 לפנה"ס הספיקו הפניקים לנדוד לחופי צפון אפריקה, אחת הערים המרכזיות שלהם בצפון אפריקה, קרתגו הפכה למעצמה בזכות עצמה והקימה מאחזים באיי איטליה סיציליה וסרדיניה.

האטרוסקים
ההיסטוריונים חלוקים בדעתם לגבי מוצאם של האטרוסקים, ובאשר לתקופה שבה הגיעו לחצי האי. הדעה הרווחת היא שהם היגרו מהאזור האגאי בשלהי המאה ה12 לפנה"ס.
מה שאינו נתון בספק היא העובדה שהם, במאה ה8 לפנה"ס, יסדו תרבות משגשגת בעמק שבין הנהרות ארנו וטיבר, וכן הקימו ישובים חשובים בקמפניה ,לציו ואף בעמק הפו.
במאה ה 6 לפנה"ס הם הגיעו לשיא התרחבותם, אטורריה כללה אז פדרציה של תריסר ער מדינה. בדתם האטרוסקים היו קרובים ליוונים, ועבדו לאותם אלים. המשמעותי, והעדויות החזקות ביותר הן על אמונתם בחיים שלאחר המוות. הם נהגו לקבור את מתיהם עם כל הציוד שיידרש להם בעולם הבא, מאורות הקבורה מספקות מקור מידע חשוב על אורח החיים האטרוסקי. משנת 350 לפנה"ס עד 90 לפנה"ס הלכה התרבות האטרוסקית ונטמעה בתרבות הרומית.

היוונים
הישובים היוונים הראשונים באיטליה נוסדו בראשית המאה ה8 לפנה"ס. תחילה באיים הדרומיים.ומאוחר יותר לאורך החוף הדרומי של חצי האי. קבוצה של ערי מדינה עצמאיות(פוליס) שנקראו מאגנה גרקיה, אשר מייסדיהם מיוון, תקופת הפריחה של מאגנה גרקיה הייתה במאה ה5-6 לפניה"ס , במקביל לפריחתה של אתונה של פריקלס. פילוסופים ומשוררים יוונים התיישבו בסיצליה.
במאה השלישית לפנה"ס כרעה מאגנה גרקיה בפני רומא, אבל הייתה להם השפעה אדירה על החדרת התרבות היוונית לרומא.

הרפובליקה הרומית
עפ"י האמונה רומא נוסדה ב753 לפנה"ס ע"י רומלוס.
המיתולוגיה מספרת כי רומלוס ורמוס הם בניו של אל המלחמה מרס,אמם ברחה אל היער בהיותה בהריון, ילדה תאומים ואלו גודלו על ידי זאבה שהניקה אותם. שיגדלו יקימו עיר חדשה, במהלך הקמה אחד יהרוג את אחיו(קין והבל) ויקרא לעיר ע"ש רמוס שנהרג-רומא.
האגדה יפה אך המציאות אחרת, רומא נוסדה כישות רק ב509 לפנה"ס.
האמת:כבר בתקופת שלטון המלכים הייתה ברומא שכבת אצולה- פאטריצ'י , הצאצאים של הפאטרס(האבות) ושכבה של פשוטי עם פלביים. המלך היה נוהג להתייעץ עם ראשי המשפחות, במועצה שנקראה סנט. שלטון העריצות של המלך היהיר לא מצא חן בעיניהם והם גירשו אותו מהעיר, והחליטו על משטר מסוג חדש- רפובליקה.
מלחמת מעמדות בין הפלבאים לפטריכים שאיישו את כל המשרות הציבוריות התקיימה עד המאה השנייה לפני הספירה, אז הכריז קאטו, שאין מכשול בדרכו של כל רומאי למשרה שלטונית ולא משנה מעמדו.

המלחמות הפוניות
רומי החלה להתפשט, אנשי קרתגו ששלטו במסחר בים התיכון לא ראו זאת בעין יפה, ויצאו למלחמה- שנקראה המלחמות הפוניות(פונים- סירוס השם פניקים על ידי הרומאים). המלחמה הפונית המוכרת יותר היא השנייה
מנהיג קרתגו, חניבעל יצא על פילים כדי לחצות את האלפים(מתקפה מכוון צפון לא צפויה לחלוטין) רוב הפילים והחיילים לא שרדו את המסע מספרד דרך האלפים , בכל זאת הצליח חניבעל להגיע עד שערי רומא, אך לא היו לו אנשים וכלים להפוך את האיום לכיבוש ממשי. משך 16 שנה הסתובב חניבעל באיטליה ואז הרומאים התקיפו את קרתגו, מה שאילץ אותו לחזור הבייתה, ואכן רומא כפתה על קרתגו כניעה מבישה וגם השתלטו על ספרד. בשנים לאחר מכן השתלטה רומא על יוון המקדונית, לאחר שהביסה לחלוטין את פרסאוס ממוקדון.

מרפובליקה לאימפריה
עד 146 לפנה"ס, היו תולדות הרפובליקה הרומית רצופות מלחמות מבחוץ בעדו שבבית שררה שלווה מוחלטת. נבנו דרכים לכל הכיוונים, עושר רב הציף את רומא מכל העמים הכבושים. כתוצאה משלל המלחמה התפתח מוסד העבדים, 35% היו עבדים.זרם העבדים הבטיח התפתחות מעמד האצילים ודיכוי של מעמד האיכרים הקטנים. היו מספר מלחמות אזרחים שדוכאו.
מלחמת אזרחים מוכרת יותר, היא מה שקרוי "מרד העבדים" בשנה 73 לפנה"ס עבד מיוון, בשם ספרטקוס ברח מבית הספר לגלאדיאטורים, כאשר הוא לוקח איתו 200 עבדים נוספים. גרעין לכוח של 70.000 עבדים שנהו אחריו. השלטון הרומי הצליח לדכא את המרד וספרטקוס ו6000 מחסידיו נצלבו לאורך ויה אפיה מקפואה לרומא, למען יראו ויראו.
היות ורבים איבדו את רכושם מול התעצמות מעמד האצולה, הוחלט לגייס לצבא הרומי גם חסרי רכוש (קודם לכך רק אזרח ובעל רכוש יכול היה להיות חייל). אלו היו חיילים מקצוענים שפרנסתם על הלחימה, היו תלויים במפקדיהם לחלוטין. (שלל ואדמות). שנוי זה בשיטת הגיוס חיזק את מעמד מפקדי הצבא. עד כדי התעלמות מהוראות הסנט.
ב 60 לפניה"ס יצרו שלשה מצביאי צבא, פומפיאוס, קיסר וקראסוס טריומווירט, שעצם קיומו נגד את החוקה, אבל הם "צפצפו".
ב 52 לפנה"ס פומפיאוס לקח לעצמו תואר של קונסול יחיד ודיקטאטור, בתמיכתו של יוליוס קיסר, שהיה מפקד הצבא בגאליה ואף פלש לבריטניה.
הסנט הורה לו לפזר את הלגיונות ולחזור לרומא, אך הוא התעלם לחלוטין. הוא היה נערץ ופופולארי אצל חייליו.
כאשר הסתיימה תקופת הנציבות שלו, והיה לו ברור כי הסנט לא יאשר את הארכתה, הוא בראש חייליו, חצה את נהר הרוביקון, כאשר היה לו ברור כי עצם חציית הנהר תגרום למלחמה בינו ובין פומפיאוס, ואכן כך היה, והוא ניצח את פומפיאוס ונטל את שלטון היחיד ברומא.
הוא לא שלט לאורך זמן כי ב 44 לפנה"ס הוא נרצח (ב 15 למרץ), נאמר כי בין רוצחיו היה בנו המאומץ ובן טיפוחיו ברוטוס. (" הגם אתה ברוטוס?")
הדיקטטורה של יוליוס קיסר סללה את הדרך לשלטונם של מפקדי הצבא ברומא.
אוגוסטוס שלט ברומא 45 שנה, נאמר כי מצא את רומא בנויה מלבנים ועזב אותה בנויה משיש, העידן שלו נחשב כעידן של פריחה בבניה (הפורום למשל), במינהל, בספרות ( קיקרו) ועוד רבים.
200 שנות השלום הרומי - תושבי רומי והפרובינציות סבלו מאד מכל מלחמות האזרחים והמאבק על השלטון, לאחר נצחון אוגוסטוס נפתחה תקופה חדשה. אוגוסטוס השכיל להבין כי הגדלה נוספת של האימפריה לא תאפשר שליטה ולכן תפקידו של הצבא היה בעיקר שמירה על הקיים.

שקיעת האימפריה
אחרי אוגוסטוס עלו לשלטון שלשה קיסרים דקדנטים במיוחד, טיבריוס, קאודיוס ונירון.
כאשר ירש טיבריוס את אביו החורג אוגוסטוס החל תהליך שקיעה באימפריה הרומית (14-37 לספירה) לא בגלל פיחות בעצמה הצבאית, אלא בשל עליית הנצרות, למרות מאמציהם של קיסרים רבים לדכא את הנצרות, השליחים נדדו בדרכים מפיצים את הדת.
נירון, נחשב הקיסר המטורף, ידוע כזה ששרף את רומא באחד מהתקפיו ורדף את הנוצרים עד חורמה.

התפוררות האימפריה
במאה השנייה הייתה מגיפה קשה באירופה, והחלו פלישות של שבטים גרמנים מהצפון.
ב313 הקיסר קוסטנטינוס, הכריז על הנצרות כדת המדינה. הוא אישית המיר את דתו, ורומא הפכה להיות מקום מושב מרכז הדת החדשה. הוא העביר את מרכז הכובד לקוסטנטינופול, ובעצם ייסד את ממלכת ביזנטיון, שהייתה הממלכה הבכירה של ראשית ימי הביניים.
איומים צבאיים במזרח ובאירופה יצרו צורך בצבא גדול,אך במציאות החיים של המאה השלישית והרביעית ,רבים מתו במגיפות ורעב, והצבא נאלץ לגייס חיילים בקרב השבטים הברבריים, עול המיסים גדל משמעותית (היו צריכים לשלם עבור חיילים שכירים מחד, והיו פחות תושבים בגלל התמותה). במקביל שחיתות שלטונית, תחלופה מהירה של קיסרים וחוסר יציבות שלטונית.
ההונים, שפלשו ממזרח אירופה, חפשו מרעה והיו פולשים אכזריים, דחקו את הויזגותיים לעבר גבולות רומא, הצבא שנשלח להלחם בהם הובס, ובקרב נפל גם הקיסר עצמו. בשנת 410 הויזגותיים הגיעו לרומא עצמה, בזזו אותה והמשיכו הלאה. נפילת רומא בידיהם סימלה את נפילת האימפריה הרומית
476 זו השנה בה הופל הקיסר האחרון בידי הויזגותיים ונחשב כתאריך קובע לסיום האימפריה הרומית.

ימי הביניים המוקדמים
במחצית המאה ה5 הבטיח האפיפיור ליאו הראשון -המפואר, את שלטונם של אנשי הדת, כאשר הוא הצליח לשכנע את אטילה ההוני שלא לתקוף את רומא, מאוחר יותר בסוף המאה השישית האפיפיור גריגוריוס הניח יסודות לשלטון הדת ברומא, הוא פיקח על תהליך ההתנצרות של האנגלים בבריטניה,שיפר את תנאי ההעסקה של עבדים, שיפץ את רשת תעלות המים, וחלק לחם חינם לתושבי רומא.
בשנת 800 האפיפיור ליאו ה3 מכתיר את קרל הגדול לקיסר, בבזילקת סן פיטרו, וכך נולדה הקיסרות הרומית הקדושה, ונותק הקשר עם האימפריה הביזנטית.
יורשיו של קרל הגדול לא הצליחו להחזיק את האימפריה, והיא חולקה לשלוש. אבל באיטליה השתררה אנרכיה והיא התפצלה ליריבויות רבות.דרומה נכבש על ידי המוסלמים, והיתרה בעוד הדרום שגשג תחת שלטון הערבים,שאר חלקי איטליה לא הו שלווים. קרבות מרים בין שליטים איטלקיים, איטליה הפכה לשדה הקרב של אירופה, רבות מהעיירות הוקמו על הרים לצרכי הגנה.
לנעשה תקופה זו נמשכת עד בערך המאה ה9 . ואז מתחיל שינוי- שלטון קיסרי , יותר ביטחון, מתחיל להתחדש המסחר, תהליך החזרה לערים , מקבל דחיפה ממסעי הצלב, אך הינו תהליך איטי למדי. חלקים נרחבים מאיטליה נשלטו על ידי הנורמנים, תוך מאבק בלתי פוסק בין הגרמניים לפרנקים (צרפת של היום).
סוף המאה ה13 אופיינה על ידי שפל כלכלי קשה ומגיפה (המגיפה השחורה) נקטלו יותר מחצית תושבי הערים.
תקופת ימי הביניים המאוחרת- מאה 14-15וראשית הרנסאנס
התחילו להתפתח ערי מסחר. בערים התפתחו מערכות שלטוניות שנקראו" קומונות" מועצת שלטון שכללה סוחרים אומנים ואצולה זוטרה, עם שגשוגן נבנו בערים ארמונות וקתדראלות נהדרות.
חיפוש אחד אדם אחד סיניורה שיפתור את הבעיה השלטונית. בעקבות זאת בא שלטון עריץ, בד"כ אציל או סוחר עשיר, ככה עלו המשפחות העשירות בערים,כמו ויסקונטי במילנו, אסטה בפאררה, מדיצ'י  בפירנצה ואחרות.עלייתו של המעמד הבורגני, אופיינה גם בהתחזקות הגילדות למיניהן. בעוד מרכז וצפון איטליה השתנה בעקבות הדינאמיות של המעמד הבורגני,בדרום איטליה השתמר המבנה הפיאודלי המבוסס על הבעלות על הקרקע.
חשיבותם הכלכלית של ערי איטליה עלתה, כתוצאה מייצור (אריגים,עור, זכוכית) ממסחר ובנקאות.סוחרים ובנקאים איטלקיים שהתיישבו בכל אירופה הפיצו את התרבות האיטלקית.תחרות על טיפוח אמנים,על בניה מרהיבה וראוותנית.,ניטשה בין המשפחות השליטות,כולל האפיפיורות.
התפתחות אדירה בעקבות התנועה המית והגילויים במסעות (מרקו פולו-סין, קולומבוס מגנואה במקור ספרד מימנה את נסיעתו והמשך מציאת הודו ידוע) התרחבות המושגים על גודל העולם , הובילו מגמות קולוניאליות נצלניות.ההמצאה החשובה של המאה ה15- היא לטעמי המצאת הדפוס.

הרנסנס
ההישג האדיר של הראנסאנס היה לשים את האדם במרכז היקום ולא את האלוהות, מה שגרם לפרץ יצירתי חריג בהיקפו ואיכותו,עד היום.
לורנצו מדיצ'י ,לורנצו המפואר נכדו של קוזימו הזקן, הפך לפטרון של רבים מהאמנים המוכרים עד היום. המעמד העשיר החדש (אצולה ובורגנות) על בתי המשפחות השונים התחרו על שירות האומנים, והאמנות רק הרוויחה.חשוב לציין כי בני משפחת מדיצ' ,אכן שלטו לאורך זמן בפירנצה  אך לא זכו כלל לאהדת העם.

המאה ה16-18
מאפיין ראשון לתקופה הוא הקונטר רפורמציה- כתוצאה מצמחת התנועות הפרוטסטנטיות (יאן הוס, לותר ו95 עיקרי ויטנברג) שהיו תנועות שתבעו קירוב הדת אל האדם, וסילוק הכנסייה המתועבת והנצלנית. החלו מאמצים לטיהור הכנסייה, בסיוע האינקוויזיציה. הכנסייה ברומא הייתה נחושה להיות עליונה .
אבל פרט לכנסיה ועצמתה-איטליה לא נתנה את הטון לביטוי תרבות.
ב1707 נפולי נכבשה על ידי בית האבסבורג, והסתיים הכיבוש הספרדי איטליה של המאה ה18 נשלטה רוב הזמן מבחוץ, אבל הייתה חלק מהעידן בו נשברו חלק מהמחסומים הלאומיים באירופה (כתוצאה מנישואים של מלכים ונסיכים זה בזה) האפיפיורות נחלשה, והחלה תקופת ההשכלה שמחתה כל שריד לקונטר רפרמציה.
ב1796 פלש נפוליון לאיטליה והכריז על עצמו כעל שליט המדינה. במקביל החלה תנועה לאומנית איטלקית לצמוח ,התנועה החלה להעלות את סוגיית איחוד איטליה לישות אחת.
למרות שנפוליון הכריז על עצמו כעל קיסר איטליה, הרי שמע את הרוחות הנושבות בצפון איטליה וכאשר מינה את עצמו לקיסר צרפת ב1804, ובמקביל ייסד את ממלכת איטליה.
האפיפיור לא שש היה להכתיר את נפוליון,שכן ראה את השפעת האווירה הצרפתית המהפכנית ותוצאותיה לכנסיה, אבל נפוליון לא הותיר בידו ברירה רבה, וכאשר היגע להכתירו, נטל מידיו את הכתר והכתיר את עצמו.

איחוד איטליה
כבר במאה ה16 חלם מקאבילי על אטליה מאוחדת וחופשית משלטון זרים. רק לאחר המהפכה הצרפתית נוצרה ההזדמנות לאיחוד האזורים השונים תחת שלטון אחד, תנועת הרסרג'ימנטו (ההתחדשות) הייתה הדחף הראשוני שהוליך ב1848 להתקוממות נגד שלטון אוסטריה. למעשה ב1815 התקיים קונגרס וינה בו שוחזרו הגבולות הישנים ונקבע חזרה ל"סדר הישן " הקודם לתקופת נפוליון.מחצית המאה ה19 אופיינה בהתארגנות לאומית איטלקית (קארבונרי) מאבק אלים לקבלת עצמאות מאוסטריה, הכרה צרפתית חלקית בזכותה של איטליה לחופש, ובשנת 1860 גאריבלדי שיחרר את הדרום משלטון בית בורבון. צמיחת הפשיזם האיטלקי
אי השקט הכלכלי שהתפשט במדינה בעקבות הפער הגדול בין האזורים התעשייתיים המפותחים בצפון, לבין הדרום העני, הביא להתפשטות הפשיזם בראשותו של מוסליני.בשנת 1922 מוסוליני שנבחר ברוב קולות מתבקש על ידי המלך להקים ממשלה,עזרה לו קצת העובדה שצעד בראש 40.000 מגוייסים לבושי חולצות שחורות אל רומא, באיום מרומז של כוח פוטנציאלי.
מוסליני מינה עצמו לשליט המדינה ויצר ברית עם היטלר. "ציר רומא ברלין" עד מהרה הצטרפה לברית גם יפן. מוסוליני נשאר השליט באיטליה, אבל לחלוטין בחסותו של היטלר
ב1945 הוא נתפס עם פילגשו קלרה פטאצ'י ושניהם נורו למוות. גופתו נתלתה עם הראש למטה במרכז מילנו..
במקביל שוחררה איטליה על ידי בנות הברית .ויטוריו עמנואל ויתר על כסאו ובנו אומברטו מחליף אותו כמלך של תקופה קצרה שכן באותה השנה הוקמה הרפובליקה האיטלקית איטליה

במחצית השנייה של המאה ה20
לאחר מלחמת העולם החל השיקום הכלכלי של איטליה,כאשר הרבה משאבים הופנו לדרום הפחות מתועש .עד אמצע שנות השישים ה"נס הכלכלי" היה משמעותי, אך במחצית שנייה של שנות השישים אי השקט החברתי הפך למצב שיגרתי .
בשנות השבעים, הטרור היה הכי משמעותי. קבוצה מיליטנטית הקימה את" הבריגאדות האדומות" וכנגדם החלו לפעול טרוריסטים ניאו פשיסטים. פיצוצים, בבנק במילאנו, בתחנת רכבת בבולוניה (נהרגו 84 איש, והיא נעשתה על ידי הימין)
ב1978 תפסו הבריגאדות את הקורבן החשוב ביותר, אלדו מורו שהוחזק כבן ערובה 54 יום, והיו דיונים פוליטיים האם מנהלים מו"מ עם טרוריסטים. במאי 1978 הרגו אותו והשאירו את גופתו במכונית במרכז רומא.
בשנות השמונים איטליה זכתה לפריחה כלכלית גדולה, והפכה לאחת המעצמות הכלכליות המוכרות בעולם. בשנות ה90 החל משבר כלכלי, אבטלה ואינפלציה גבוהה.
שערוריות שלטוניות עלו וירדו לבקרים וכמוכן מפלגות וממשלות שהתחלפו במהירות אדירה,כאשר התמריץ האיטלקי בשנים האחרונות ליתר יציבות היה הרצון להיכנס לאיחוד האירופאי כשותפה מלאה ולהשתמש בשירותים ובסחר המאוחד (ובמטבע היורו) ותנאי ראשוני היה יציבות שלטונית.

ב 1.1.2002 היורו הוכנס לשימוש באיטליה.