מה הקשר בין מלח-בקלה-דנמרק- ופורטוגל

כשאנחנו נוסעים לארצות אחרות, נהיים רעבים- נכנסים למסעדה, פונדק או אפילו מקדונלד'ס וקונים אוכל. מה עשו הספנים-דייגים-יורדי הים, כשלא היה להם אפשרות להזמין באפליקציה משלוח לאנייה? כשמצאו את עצמם חודשים ארוכים מאד בין הגלים? חלק מהאוכל היו מביאים מהבית, חלק היו דגים בדרך, וחלק היו מתים מרעב. בסוף הגיעו אל היעד- ירדו לחוף לכמה ימים ושבועות- מילאו את הבטן, העמיסו את הסחורה והפליגו בחזרה.

פעם במאה ה-10 בערך לספירה, 1000 שנה אחרי שישו נולד, אחרי שהרומאים התפוגגו וגם כל השבטים המפחידים שהגיעו בנדידת העמים נעלמו. מעט יצאו לעבוד בים- זה היה מסוכן ומפחיד. מי שהיה מאד אמיץ וחובב ים היו צאצאי הוויקינגים המפחידים של פעם- מה שנקרא דנמרק של היום (וגם אז).

לדנמרק היה עודף עצום של דגי בקלה

לפורטוגל היה עודף עצום של מלח ומכרות מלח .

יאללה –עושים דיל. הפורטוגזים מביאים בספינות את המלח לדנמרק וזו מחזירה איתם דגי בקלה לפורטוגל. בדרך גילו ששילוב של הדג והמלח משמר אותו מעולה והוא מגיע עד החוף במצב אכיל- המצאת המאה.

הקשר הפורטוגזי-דני התהדק עוד יותר ולא בטוח שזו הייתה אהבה, אלא שידוך נכון. הנסיכה הפורטוגזית Berengaria נישאה למלך וולדמיר השני מדנמרק, ואלנור מפורטוגל נישאה מאוחר יותר לוולדמר הצעיר מדנמרק (לא היה להם מבחר מרהיב של שמות אז). הקשר בין דנמרק ופורטוגל היה הדוק- מה שעזר מאד לפורטוגל לפתח את הידע שלה בנווט ימי.

1353 נכנס שחקן פוליטי חדש לתמונה- המלך פדרו הראשון מפורטוגל ואדוארד מספר 2 מאנגליה חתמו על הסכם שמאפשר לדייגי פורטוגל לדוג בקלה בחופי אנגליה. ההסכם החזיק מעמד 50 שנה בערך, הדגים פחות אהבו אותו.

באותה תקופה הדייגים הפורטוגזים הגיעו לאמריקה (קנדה) ולמושבה החדשה קראו Terra Nova do Bacalhau- שזה בעברית בערך "הארץ החדשה של הבקלה" ( Newfoundland בקנדה של ימינו). חדשה? כן. כי מיצו כבר את דנמרק ואנגליה וצריך מקורות דגה חדשים. לא להאמין שעם כל תהפוכות המלחמות בעולם, עד 1974 הפורטוגזים עדיין דגו בקנדה עם רישיון ממלכתי.

תחשבו מה היה לולא הפורטוגזים אהבו כל כך את הבקלה? הם חצו את העולם במהלך 1000 שנה כדי להגדיל את מאגרי הדגה, זה הבסיס לברית עם אנגליה (שהביאה גם את יין הפורט כתוצאה) זה הבסיס לגילוי העולם הרחב –והכול בזכות דג אחד עם קשקשים.

מהמאה ה-15 פורטוגל הייתה מעצמת ענק ימית – חלקים נבחרים של אסיה, אפריקה ודרום אמריקה היו בשליטתה- הם ייבאו ספינות עצומות של תבלינים (קארי מהודו, פלפל חריף מאנגולה באפריקה, זעפרן, אגוז מוסקט ,קינמון ) ו...היום עושים שימוש בתבלינים אלו- אבל במידה מאד מצומצמת (חוץ מווניל  וקינמון שנשפכים כמים). רוב התיבול הוא מלח –הפורטוגזים אוהבים מלח ומאכלים מעושנים. מברזיל הם הביאו את האננס, תפוחי האדמה ,עגבניות ותירס-  והמטבח האירופאי כולו אימץ את כולם בהדרגה.

אח"כ כבר עברו לקופסאות שימורים - וגם פה הפורטוגזים שיחקו אותה.