פורטו- 10 הזוויות האישיות שלי- לא בהכרח מדריך טיולים

עשרות אתרי מידע, מאמרים, פוסטים  נכתבו על הבולסה (בורסה)  Palácio da Bolsa. תצפית ממגדל קלירגוש (Torre dos Clérigos) ביקור בסה (קתדראלה)  Sé או כנסיית סן פרנסיסקוס Igreja de São Francisco או כנסיית סן כרמו Igreja do Carmo. על ביקור בגדה השנייה וילה נובה דה גאיה ומעבר על גשר דום לואיש הראשון.

ועל יתר הדברים ש"חובה "לעשות לראות לטעום לקנות בפורטו.

"חובה לשתות פורטו"

 

פעם כשהייתי צעירה ,ישבתי עם אבא שלי במסעדה די מיוחסת  ובמקום מנה אחרונה הוא ביקש יין פורט.

יין במקום מנה מתוקה? ועוד לשלם עליו סכום כסף משמעותי? לא כל כך הבנתי את השיקולים.

עכשיו אחרי הטעימות האין סופיות (בתשלום) של כוסיות פורט--- אני עדיין לא מבינה את השיקולים.

מאידך טריליון תיירים מכל הצבעים והמינים מאד מבינים, מגיעים במיוחד כדי לטעום את הפורט במחסניו המקוריים- ברובע Vila Nova de Gaia  סיורים על גבי סיורים, עם שיט ובלי שיט, עד היקב או בלעדיו, טעימה של יין אחד או 5.... אני עדיין אזמין קרם ברולה למנה האחרונה.

מחסני הפורט המפורסמים ביותר- Sandeman, Taylor’s, Calem, Graham’s כולם כמובן אנגליים, כמו מקורו של יין הפורט עצמו.

המלצה- למי שלא מתלהב מהיין- לבקר במחסן אחד בלבד, ולא צריך להתפתות לכל טעימה.

המלצה למי שאוהב פורט- להשתקע כאן.

"חובה" לשוט בנהר  Porto Cruz

לעיתים רחוקות אני שטה בנהרות, נדנוד הספינות מרדים אותי או עושה לי בחילה. אני משתמשת בשיט כאשר זו האופציה היעילה יותר להגיע מנקודה א לנקודה ב., השיט בפורטו לא עונה על הקטגוריה להלן ובכל זאת שבקושי ניתן היה לשמוע את ההסברים הקוליים , אבל לראות את העיר מנקודת המבט של הנהר- נותן זווית אחרת . האם הוא תיירותי? לגמרי. הכי לא אינטימי או מרגש שיש. עוד שיט בנהר וזווית העיר מהמים.

מצד שני- לצידו של גשר פונטה דום לואיש Ponte do Dom Luis I עומדים נערים צעירים בערך בכיתה ט או יא- וקופצים למים מהגשר הגבוה. חשבתי שזו שטות של מתבגרים ואז הבנתי שהם קופצים למים תמורת כסף. תשלמו-הם יקפצו, לא תשלמו- יישארו על הגשר בפוזה של "תיכף אני קופץ" אמריקאית אחת הציעה לנער "אני אשלם לך כדי שתרד מהגשר ותלך הביתה" הוא קיבל את הצעתה קיבל את הכסף והלך. אחרי שעה ראיתי אותו שוב על הגשר ממתין לתייר טיפש אחר.

המלצה למי שאוהב שיט עירוני תיירותי- לעשות את זה.

המלצה למי שפחות אוהב- לוותר, נקודות המבט ,התצפית לשתי הגדות של פורטו כל כך רבות –לא חובה דרך המים.

חובה לאכול Francesinha

כנראה שלא אוכל את זה פעם נוספת אבל בהחלט ממליצה על החוויה כאשר נמצאים כאן. סוג של כריך- בצורות שונות של הגשה, אבל תמיד יש שתי פרוסות לחם, נקניקים, בשר צלוי ,שרימפס, וכל זה עטוף ומוקרם עם גבינה נמסה. אל תספרו את הקלוריות. אבל פעם אחת טועמים.

למזלי או ביש מזלי במרחק של מטרים מהמלון בו התאכסנתי היה יריד של francesinha– כ-10 דוכנים ,מסעדות שהגישו את הכריך הרטוב מוקרם הזה. בירה חינם וכניסה ליריד 3€.

המלצה למי שלא חושש מסתימת עורקים- לנסות לפחות פעם אחת.

המלצה למי שפחות אוהב אוכל מסיבי- לראות את המקומיים אוכלים ולהזמין סלט.

מספר נוסף של אתרים מופיעים כ"אתרי חובה" אבל יש להביא בחשבון שהפרסום שלהם מוביל גם את התור בצדם- ולפיכך להיערך בהתאם או לוותר.

לעמוד בתור לקפה מג'זטיק Café Majestic

112 rua santa catarina

מבנה עם חזית ארט נובו במיטבה וינטג' של 1920. גם בפנים הקירות מחופי העץ המקורי, שולחנות עם חיפוי שיש, המראות הפלמיות ,התקרה-אפשר לחוש כאילו אתם משוררים בוהמיינים משנות ה-20. בית הקפה המפורסם ביותר של העיר.

אפשר לאכול צהרים וערב- תפריט פורטוגזי פיוזן ים תיכוני. אבל אפשר גם להסתפק בעוגות הידועות של הקפה . פריט מידע חשוב שג.ק. רולינג עבדה כאן על הטיוטה של הארי פוטר ואבן החכמים.

תביאו בחשבון שלא רק אתם רוצים לבקר פה-אלא עוד אלפי תיירים, לעיתים קרובות התור בכניסה יותר ארוך מהתור ללובר-אז תחשבו פעמיים.

לעמוד בתור לפסטל בקלה

Casa Portuguesa do Pastel de Bacalhau

R. Campo dos Mártires da Pátria 108

סוג של בית מאפה-בו מוכרים קרוקט תפוחי אדמה חם ובתוכו בקלה מותך עם גבינה צהובה(אפשר לבקש בלי גבינה) וכוס של יין פורט מתוצרת taylor-על מגש פלסטיק מיוחד. אפשר לראות את היצור בתהליך. מאכל מקומי ומלכודת לתיירים שעומדים יפה בתור בשביל החוויה. עלות כ7€ לאדם (אוקט 2016) ממש לא זול

לעמוד בתור לחנות הספרים Livraria Lello

Rua dos Clerics

ג'קי רולינג, מחברת ספרי הארי פוטר סיפרה כי הושפעה מהחנות. אז שלא נבקר בה? אישית ,אני חולת חנויות ספרים וספריות וזו אחת היותר מוצלחות שיש . קטנה למדי, עם ריח של ספרים .תקרת זכוכית יוצאת דופן וגרם מדרגות עץ מפותל ושבכות ברזל. החנות עתיקה למדי נפתחה לפני יותר מ140 שנה.

אבל אליה וקוץ בה- ראשית התור כדי להיכנס אליה לא מבייש כל מתקן שעשועים בפארק (טוב, קצת פחות ועדיין תור) לא יאומן לראות את התור של האנשים שמחכים להיכנס לחנות. יש תור- כרטיסים קונים בדלפק מעבר לכביש

 ושנית- יש שוער בכניסה. אסור בתכלית האיסור לצלם בפנים

רוצים בכל זאת לראות איך זה נראה מבפנים?

לנסוע לשום מקום?

Estação de São Bento- אסטאסטנד ד(ז')ה סון בנטו

לא צריך לנסוע. רק להגיע ולהסתכל על מלאכת האריחים המדהימה. בצומת של Aliados dos Avenues ו Praca da Liberdade.

התחנה נפתחה ב1916. תחנת הרכבת מאד מרשימה, נבנתה כמו הצרפתיות של אותן השנים אבל המיוחד בה-  באולם  הראשי אריחי הקיר הכחולים המפורסמים (azulejos).פשוט וואו. הם צוירו על ידי by Jorge Colaço עם סיפורים היסטוריים כמו הקרב על וולדווש (1140) או הגעתו של פיליפ מלנקסטר לפורטו(1837) או הכיבוש מחדש (1415). במקום יש מעל 20.000 אריחים מצוירים בלובי של הרכבת. גם אם לא נוסעים מכאן לשום מקום-לבקר חובה.

"חובה" לבקר בשוק המקומי

השוק Bolhao Market

כולם ממליצים על ללכת לשוק, בוודאי בימי סגריר (מקורה) אפשר לקנות הכול מכל ,אם זה חזיר מעושן (רק את הראש) או תבלינים מהמזרח . השוק יליד המאה ה 18 הכי היסטורי שיש ,עיצוב ארט דקו. כל הרוכלים כמעט הן נשים . אבל באותה נשימה של צבעוניות השוק- הוא מלוכלך , ריח של דגים (למי שרגיש) ובשעות אחרי הצהרים המאוחרות נשארת רק הטינופת מאחור.

המלצה: לחובבי שווקי אוכל- שווה ביקור.

המלצה למי שכבר ראה שווקים דומים, רגיש ללכלוך וריחות-לוותר.

"חובה" לבקר ברובע Riberia

מאד מתויר ומסחרי – המוני מאד

אפשר לראות את מיצגי הרחוב והדוכנים עם המזכרות לתיירים

המלצה חמה

אפשר גם ללכת ברחובות הצדדים יותר- הצבעים נשארים אותם צבעים, והאנשים.... בין חבל כביסה אחד לשני.

"חובה "לראות את האריחים אָזוּלֶז'וּש Azulejos

אם טרם מיציתם את ההתלהבות מהם. אפשר לראות אותם בכנסיות, תחנות רכבת, מבני ציבור ואפילו בקירות בתים פרטיים. ההתחלה הייתה אצל הפרסים –משם הטכניקה עברה אל המורים. יש האומרים כי השם מקורו מהמילה בערבית –אבן חלקה (אזולאי) .

המלצה- בוודאי שלראות את הקירות הכחולים/ירוקים ויתר הכיסויים והמבנים

המלצה- לא לחפש במיוחד בתים או מבנים, ממילא תתקלו בהם בכל פינה –אין סיבה לעלות עוד 4 רחובות בשביל ציפוי בית .

"חובה  להיכנס לחנויות"

יש להביא בחשבון כי אנחנו כתיירים נתקלים בעיקר בחנויות מזכרות תיירים מלאות שפע רב של מוצרי שעם ,דגים מבד, תרנגולים צבעוניים שחור אדום, קופסאות סרדינים, אריחי אזואלש לקיר, מזכרות מיניאטוריות ועוד.

המלצה: לרדת מהרחובות הראשיים לצדדים, להיכנס לחנויות אקראיות עם מוכרות שלא מבינות אנגלית-הסיכוי למוצרים אוטנטיים גדל.

נקודה עצובה-

לצד כל אתרי התיירות הידועים והמפורסמים, אפשר לראות בית ליד בית- מקומות זנוחים

מקומות שפעם גרו אנשים ואלו עברו (לאירופה? מעבר לים בכלל) והבתים כוסו עשבים.

משיחה עם מקומית- 30% מתושבי העיר עזבו אותה במהלך השנים האחרונות עם הכניסה לאיחוד האירופאי בעיקר צעירים ,משכילים (מורים ואחיות כפי שהגדירה) .

על פי נתונים רשמיים של עיריית פורטו 1:5 מבנים בעיר נטוש. כלכלית לא כדאי לבעלים לשפץ או למכור או להשכיר אותו. ב2014 האחרונות החל תהליך על ידי מתנדבים של שפוץ  ושימור - Arrebita–אבל עד כמה שהבנתי גם זה כשל כלכלית.

20% מהמבנים זקוקים לשימור- זה לא מעט. חבל נורא על הבתים עם האריחים הנופלים ,התריסים השבורים וכל יתר שיני הזמן. לצערי, בחלקים רבים של פורטוגל הבחנו בכך.

אבל ---

בעיקר להתאהב באנשים –כמו שכמה אומרים "צרפת יפה למרות הצרפתים" אני יכולה להגיד פורטוגל מקסימה בגלל הפורטוגזים. אנשים חמים ,תוססים, ידידותיים-אולי אפילו קצת יותר מדי, חובבי ישראל (לפחות אלו שפגשתי) סקרנים וחמים (פעם שנייה כתבתי חמים-כנראה יש בזה משהו, בחום שעובר את התרבות).