מיאוווווווווווווו אחד גדול

העולם נחלק לאנגלופילים, ופרנקופילים. או בחלוקה אחרת לחובבי הכלבים המושבעים, ומעריצי החתולים. אני סופרת את עצמי כחובבת חתולים, יש משהו בחיה התובענית, גרגרנית, אגואיסטית הזו. לא מעט תכונות אופי, היגדים ופתגמים, נאמרו על חתולים בתרבויות השונות: החל מגשם של כלבים וחתולים- בימי הביניים, כאשר אלו נחתו בימי סגריר מעליית הגג של בית המגורים, בגשם השוטף - וכלה בחתולה על גג פח לוהט.

תולדות חיי החתול.

לפני 5000 שנה, במצרים העתיקה, החתולים היו חיות מקודשות, ומי שהרג חתול, היה עלול להיענש במוות מיידי (ראה ערך הודו והפרה הקדושה). המצרים הקדומים האמינו, כי לאחר מותם של פרעונים, גופם אמנם נחנט, אבל נשמתם עוברת להתגורר בגופו של חתול.

בימי הביניים, החתולים היו "עוד חיית בית", ללא ערך מיוחד - באותה תקופה רק לחיות שמביאות תועלת (פרה, כבשה) היה ערך ואילו כלבים וחתולים-שיגורו בבית אבל שלא יפריעו לבני האדם. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהאמונה הפאגנית - נוצרית, כי החתול הוא משרתו של השטן. אז החתולים הפכו להיות אחראים להצפות, ובעיקר למגיפה השחורה. ביש מזל מיוחד היה לחתולים שחורים, לעיתים קרובות אלו מצאו את מותם בשריפה יזומה. אגב, עד ימינו המיתוס קיים - ראו את הדרדסים – האיש הרע (עם החזות היהודית קצת) הוא גרגמל, ומיהו עוזרו המרושע? חתחתול כמובן.

מאידך, באותה תקופה ובמקביל, בעיר וונציה ,החיים של חתולים היו טובים מאד. הסטטוס שלהם היה כזה, כי הם מטבעם חובבי עכברים ו-ונציה המוצפת, מלאה בכאלה. היות והחתולים עשו שירות לאדם, הם זכו גם לכבוד וניתן לראות חלק מהמסכות של הקרנבל של וונציה, בצורת פרצוף חתול.

היחס לחתולים באירופה השתנה במאה ה-18, בארמונם של מלכי צרפת המפונקים החלו לגדל את חתולי האנגורה, המפונקים לא פחות. הקרדינל רישלייה הוריש את כל הונו והיה לו הרבה, ל-14 חתוליו. מאז החברה למדה לקבל את החתול, כחיית בית לכל דבר.

לא פלא כי בשנים האחרונות סרטוני היו טיוב בהם מככבים חתולים הפכו ללהיט ויראלי.

אבל לא את תולדות החתולים אני רוצה לחלוק אתכם, אלא כמה אתרים שחובבי חתולים ישמחו להכיר ואלו שלא, ילמדו אולי לחבב אותם.

בשולי פריז, נמצא בית הקברות לכלבים וחתולים, שהחל את דרכו כבית קברות לכלבים, שהם חבריהם הטובים של בני אדם, אבל עד מהרה גם החתולים הצטרפו.

רבים המבלים בחופי הים של קוסטה ברבה, או בברצלונה, לא מודעים לקיומו של מוזיאון בית החתולים

מוזיאון שנפתח בתחילת המילניום, אוסף פרטי לגמרי, של שני משוגעים לדבר -  Vera Novoselova, Alexandr Gvozdev, - במבנה של 3 קומות וכל הסיפור 6 חדרי תצוגה, במרכז העיירה, לא רחוק מבית העירייה.

המעניין כאן, מעל 6000 מוצגים ממדינות שונות בעולם. האוסף מכיל תמונות, קירות מצוירים, עבודות עץ, זכוכית, שעונים, קופסאות, והרבה אחרים.

באמסטרדם, נמצא מוזיאון החתולים kattenkabinet בבית פרטי, ממוקם מזה שני עשורים מוזיאון קטן, לחובבי החתולים.

המבנים ברחוב מספרי - 497 ו-499, היו למעשה בתים זהים, שנבנו ב-1667 ,עבור שני אחים וילאם ואדריאן וון לון.  איך החליטו מי יגור באיזה בית? אן-דן דינו או הגרלה אחרת קבעה כי ווילאם יקבל את 497 ואילו אדריאן את 499. הבתים נותרו בידי המשפחה עד 1725 - ולמה זה חשוב? כי חלק ניכר מהמוצגים והרהיטים בבית, מקורם במשפחת סוחרים עשירה זו. אח"כ התגורר פה אפילו ראש העיר של אמסטרדם, ואפילו הנשיא האמריקאי ג'ון אדמס התגורר כאן כשביקר חברים בעיר.  ב-1837 נעשו שיפוצים במבנה, כמו בבתים אחרים על גדות התעלות. גרם המדרגות הוחלף, והכניסה הפכה להיות מקומת הרחוב (הקרקע). הבית עבר לבעלות משפחת וואן אגהן, מ-1885 ועד 1985 נעשו בו עוד שינויים והתאמות לחיים של ימינו. ב-1985 הוא שופץ לגמרי והוכן כמוזיאון חתולים. הוא מכיל כמה חדרי מגורים, אולם נשף עם ציורי תקרה יפים, חדר מוזיקה, גם לו תקרה יפה, חדר מכלן ששומר ממש כמו שהיה ב-1886, וספרייה.

כמובן שציורים, פוסטרים, ופסלים של חתולים.

את תשומת ליבי משך חתול אחד-מורגן, שקיבל כל שנה מתנה ליומולדת ואחרי שביום הולדת 5 קיבל תמונת פורטרט, בגיל 10 הוא צויר על שטר כסף, כמחליף דמותו של וושינגטון על דולר אמריקאי והשילוט "אני לא מאמין לאף כלב" אלא מה, מורגן עצמו חי שנים ארוכות ובשיבה טובה נפח את נשמתו ב- 1983 (יליד 1966)

אבל אתר אחר לגמרי באמסטרדם, היא ספינת החתולים Poezenboot

פשוט צער בעלי חיים, של חתולים בלבד. אתר פרטי, לא מתוכנן כמוזיאון, אבל בעל המקום מוכן לקבל מבקרים מדי יום, בשעות הצהרים (חוץ מימי ראשון ורביעי), הכניסה חינם, אבל תרומה לטובת החתולים הגרים על המים, תתקבל בברכה.

כאן זו אינה אמנות של חתולים, אלא חתולים בשר ודם, ברי ליטוף וחיכוך רגל.

בעוד אתר שימור חתולים נתקלתי ברומא, ב - Largo di Torre Argentina, אתר היסטורי, כמו חלקה הגדול של רומא, שהתגלה רק בתחילת המאה ה-20. אבל לא רק הארכיאולוגים גילו אותו, אלא גם החתולים, וכתוצאה מכך, החלו להתחמם כאן בשמש הצהרים עשרות, מאות ואלפי חתולים. ברומא יש נשים חובבות חתולים (gattare), אלו החלו להאכיל את הולכי ה-4 והם החזירו להן אהבה. במקום נפתח ממש מקלט חתולים גדול, המתבסס על תרומות וכל שנה מתמודד על הישרדותו ואפשרותו לטפל במאות החתולים כאן.

בעיירה איפר בבלגיה מתקיים מדי אביב - מצעד  החתולים Kattenstoet  

לוח הזמנים הצפוי

קרוב ל-50 מצעדי חתולים התקיימו כבר בעיירה הבלגית איפר. פעם בשלוש שנים, החתולים צועדים ברחובות העיר ,

המצעד מושך אלפי תיירים. עד 1817 היו משליכים חתולים חיים ממגדל הפעמונים, כיום, כבר משליכים רק חתולי צעצוע.

מה יש לבלגים נגד החתולים?

מקורו של המנהג, כנראה בתקופה קלטית קדומה, בה ייחסו לחתולים תכונות של רוע וכישופים, לכן לא מעט פתגמים ואמונות תפלות, עוסקות בחתולים והשפעתם, "חתול שחור החוצה את דרכך, מביא מזל רע".

כנראה שהסיבה שהחתולים נזכרים באיפר דווקא, היה כי פעם תושבי העיר היו יצרני בד, הם היו מאכסנים את הבדים והבגדים עד שימכרו, יריעות הבד משכו כמובן אלפי עכברים, ומאות חתולים יובאו כדי למגר אותם. כאשר הסחורה נמכרה בסופו של דבר ,החתולים הפכו למטרד, ואחד החכמים של העיר הגיע עם הפתרון המבריק, להפוך את החתולים לציפורים מעופפות. לשם כך העלו אותם למגדל הפעמונים  הגבוה, ודרכם למטה הייתה ברורה, ולא כללה מצנחים.

היום, השלכת החתולים היא האירוע המסיים את המצעדים, ואינו כולל חתולים אמיתיים, אלא חתולי בד וצעצוע בלבד.

במוצאי שבת, מגיעים אל העיר נכבדי פלנדריה ואציליה, ועורכים משפט זריז למכשפות ולחתולים. אח"כ כולם הולכים לנוח, והאירוע המרכזי מתקיים ביום ראשון שלמחרת.

התהלוכה במשך היום, כוללת חמישה מצעדים שונים, כולם ססגוניים, המתעדים את הפולקלור, דמויות חתולים מקומיות ואחרות - המוכרות לנו מסרטים וספרים כמו "החתול במגפיים", "גארפילד", ודמויות מהמחזמר "CATS" - בלונים בצורת חתולים מועפים אל על, תזמורות כלי נשיפה מנגנות, ו-1750 צועדים בתלבושות ומיצגים שונים, עוברים ברחובות העיר.

החתול האחרון אליו אתייחס הוא החתול קצוץ הזנב -

Reers רוסרו במקור היה בכלל אי, נפרד מהיבשה וגם כיום הוא נפרד ממנה, בימים של הצפה ומזג אוויר קשה. אבל בשגרה, הוא מעין חצי אי. כיום האי הוא עיירה/כפר קטן בצפון מערב שילנד, עם 500 תושבים בערך, אשר ידועה בשל נוף החוף הצוקי היפה שלה. בעיירה עצמה, בתי חווה ששומרו מהמאה ה-17, השימור שלהם הצליח, למרות שהחוואים מזמן עברו רה-לוקשיין, הכפר זכה בתואר "הכפר היפה ביותר בדנמרק", יותר מפעם אחת.

יש למעשה שני סוגי חתולים, כאלו שיש להם שאריות של זנב, או כאלו שאין להם בכלל זנב. שניהם שייכים לזן החתול שנקרא מנקס. מקורו באי מאן, לא לגמרי ברור איך הגיעו, יתכן שהגיעו לכאן מהאי Isle of Man (ליד אירלנד) אחרי שאוניה טבעה כאן. מלאי החתולים המוזרים באי הוא כ30-40 מהם. החתולים קצרי הזנב, נמצאים כאן כבר 120 שנה.

החתולים לא כל כך יכולים להתרבות, כי הריונות מסוג זה נדונים ברובם להפלה מוקדמת ולכן הזן הולך ונכחד ומחיר חתול מנקס בהתאם - כמה אלפי דולרים כדי לגדל בבית חתול בלי זנב.

בתי קפה של חתולים -

בשנים האחרונות, צומחת תרבות של בתי קפה שמגיעים אליהם כדי ללטף חתול. אלו שלא יכולים להחזיק חתול בבית, אבל אוהבים חתולים, אפשר ליצור את הקשר הרך עם החתול, מבלי להיות בעליו - חתול בהשכרה. כמובן שיש גם קפה ועוגה ובתשלום, אבל העיקר הוא חווית הקפה עם החתול. בערים רבות באירופה צמחו בתי קפה אלו, במיוחד בעשור האחרון.

בקופנהגן (דנמרק)

בטורינו (איטליה)

בפריז צריך להזמין חודש לפחות מראש תור לחיבוק עם חתול

במינכן (גרמניה)

וכן הלאה

אבל הכי כיף לפגוש חתול ידידותי באחד הטיולים והוא כמו כלב נאמן מלווה אותנו כברת דרך, עד שאני כבר חוששת שלא ידע למצוא את דרכו חזרה.