בלגיה – ההיסטוריה

בשנת 50 הגיע לכאן יוליוס קיסר וכבש את האזור שהיה בשליטה של שבט קלטי שנקרא בלגאיים.

יוליוס נתן לבלגיה מעמד של פרובינציה עצמאית.

במאה ה-3 הפרנקים כבשו חלקים .

במאה ה-9 הגיעו הנורמנים (ויקינגים לשעבר)

הגאלים גם לקחו ביסים לא קטנים מבלגיה.

מי שמוכר בתור השליט הרציני של בלגיה ,הוא פיליפ האמיץ שהתחתן עם מרגרט מבורגונדי שיצר את הישות "ארצות השפלה" מוסדות הממשל של ארצות השפלה (הולנד, לוקסמבורג ובלגיה של ימינו) היו בעיר בריסל.לאחר מותו של שרל האמיץ ב1477 , בתו התחתנה עם מקסימלאן מאוסטריה ובית האבסבורג החל לשלוט בבלגיה.

ב1555 ,בתקופת שלטונו של פיליפה השני (בית האבסבורג אבל ספרדי קתולי) נלחם נגד ווילאם מאורנז' (ווילאם השתקן) שליט הולנד, זילנד ,ואוטרכט (נפות בהולנד של ימינו).

בעוד הולנד נלחמה על עצמאותה ,בלגיה  נאנקה תחת שלטונו של דוכס אלבה ,בא כוחו של פיליפה השני.אמנם היו 8 שנים של ניצחון המקומיים, אבל הדוכס מאלבה כבש את בלגיה מחדש במהירות רבה.

בלגיה חזרה לשלטון בית האבסבורג לאחר הסכם אוטרכט (עצמאות הולנד ונסיגת ספרד מהשטחים בפלנדריה).

ב1695 לואי ה-14 השתלט על בלגיה.

ב 1794 שוב צעדו הצרפתים בחוצות העיר,בראשות נפוליון כיבושה של בריסל הופסק לא רחוק ממנה בקרב ווטרלו הידוע.

ב21 יולי 1831 מונה המלך הבלגי הראשון- לאופולד הראשון. בריסל הפכה להיות בירתה של הממלכה החדשה- בלגיה .

ליאופולד לא היה בלגי אלא נסיך גרמני שהיה בקשרי נישואין קודמים עם בית המלוכה הבריטי, זה הספיק בשביל שיהיה מלך, ואחרי מסעות חיפוש אחרי מלך מתאים בחרו בו להיות מלך בלגיה. מכאן מתחילה השושלת הבלגית.

אחרי לאופולד הראשון שהיה מלך בלגיה, ירש אותו בנו , שבאופן מפתיע קראו לו לאופולד השני.

לאופולד השני לא זכור לטוב להיסטוריה הבלגית ולמעשה היה אחד הרודנים האכזריים שהיו בכלל.

לאחר ועידת ברלין חילקו המדינות האירופאיות שטחי שליטה באפריקה על פי מפות ששרטט חוקר בריטי (סטנלי) .בלגיה קיבלה את קונגו.

שליטת הבלגים בקונגו  הייתה כנראה זוועתית במיוחד ,עד 1908 נהרגו מעל 10.000.000 שחורים על ידי הבלגים במטעי הגומי.

קונגו הייתה רכושו הפרטי של המלך ליאופולד השני, וכמויות הגומי שיוצרו שם הספיקו לתעשיית הצמיגים של אירופה כולה .

ב1908 לחץ האומות, כולל מארק טווין,הסופר האמריקאי, היה גדול , וליאופלד נאלץ למסור את קונגו לממשלה הבלגית.

מאז היא נקראה "קונגו הבלגית" ומצב התושבים היה יותר טוב.

במלחמת העולם השנייה, צבא קונגו נלחם באיטלקים בצפון אפריקה. אחרי שנלחמו כ"שווים בין שווים" רצו שוויון זכויות ואכן ביוני 1960 בלגיה נתנה עצמאות לקונגו, נשיאה הראשון היה מורד מקומי בשם לומומבה.הפרעות שהיו במקום נגד האזרחים הבלגים שנותרו גרמו לצבא בלגיה להתערב. לומומבה "הועלם" בדרך פלא ומובוטו נבחר במקומו. המחקרים לאחרונה מעידים כי ממשלת בלגיה הייתה מעורבת גם בשלב זה.

אחריו שלט אחיינו, ואז הגיע עוד מלך בלגי שעורר התנגדות קשה- ותנחשו איך קראו לו? ליאופולד השלישי.

 הוא היה מלך בלגיה בתקופה של טרום מלחמת העולם השנייה. הוא הכריז על מדיניות כמעט תומכת בגרמניה, כדי להימנע מכיבוש בלגיה על ידי גרמניה (לא שזה עזר לו). כאשר חתם על הסכם כניעה לגרמניה, בניגוד לדעת הממשלה, הממשלה הבלגית יצאה לגלות בצרפת ,הוא הוגלה על ידי הגרמנים, ואז כאשר רצה לחזור לבלגיה בסוף המלחמה , הבלגים נעמדו על רגליים אחריות והתנגדו. ומי שירש את הכתר היה המלך בודואן, בנו.

בודואן היה המלך הבלגי האהוב מאד על הבלגים. סוף סוף מלך שאפשר לכבד, לאהוב ולהעריץ. כיום במשך השנים האחרונות מסוף המאה ה-20 המלך הבלגי הוא בנו אלברט השני, גם הוא אהוד על הבלגים,אבל לא כמו אביו.