המלך לודוויג השני

(1845-1886)  מת בגיל 41. זכור ומוכר בשל טירותיו מספורי האגדות. הוא היה הפטרון של ריכרד ווגנר.כמו רבים מאבותיו, סבל ממלנכוליה שהפכה אותו למתבודד. כתוצאה מכך הזניח את עינייני המדינה, הוכרז כלא שפוי ...לא עבר זמן רב והוא נמצא מת לשפתו של האגם לצידו של הרופא שלו, והנושא נשאר בגדר תעלומה.

לודוויג השני, מלך הברבור , היה בכורו של המלך מקסמילאן מבווריה, ואשתו מריה מפרוסיה. הוא נולד לאימו לאחר הפלה שעברה בהריון ראשון ,ואחרי שנתיים היא הרתה שוב. היא עברה לידה קשה של 20 שעות וב25 לאוגוסט 1845 נולד יורש העצר.

בימיו הראשונים הוא נקרא אוטו, אבל סבא שלו, המלך לודוויג דרש את שינוי השם, כי הנכד נולד ביום ההולדת של סבא שלו. ואכן נקרא לודוויג השני. בהיותו בן 8 חודשים נפטרה המינקת שלו באופן פתאומי, הוא חלה קשה והיה חשש לחייו. בגיל 3 הוא קיבל את התואר נסיך הכתר של בווריה, כאשר סבא שלו(לודוויג 1) אולץ להתפטר עקב גילוי פרשיית ניאוף שערורייתית עם גברת לולה מונץ.

מאז לודוויג נכנס לציפיות ממנו, בידוד חברתי קיצוני, ובדידות. משרתים היו צריכים לכרוע ברך בפני הילדון בן ה-3,

לילד החל שיגעון של כבוד. הוא התעקש על כל כללי הנימוס והטקס. הכבוד שלו הפך לנושא חשוב ביותר.הוא תמיד היה חייב לנצח, בין אם זה היה במשחק עם אחיו אוטו, הצעיר ממנו בשלוש שנים,או אפילו התעקשותו על סדר הכניסה לחדר בו הוא נמצא. פעם אחת תפסו אותו גונב מחנות. הוא ננזף על ידי האומנת שלו והסביר "כל דבר בבווריה שייך לי".

 

היתה לו חיית מחמד, אותה הרחיקו ממנו- כי הוא עלול להקשר אליה יותר מדי.

כבר בגיל 6 הוא היה חובב נלהב של בניה בקוביות(טרום עידן הלגו) בעוד אחיו אוטו, שיחק בחיילי עופרת. לודוויג לא אפשר לאוטו לעולם לשכוח שהוא יורש העצר. פעם אחת הוא תלה את אוטו, ואיים להשאירו שם תלוי, גורלו של אוטו ניצל כאשר אחד מאנשי הצוות עבר במקום ושחרר את החניקה.

האמת לאמיתה שעל קח נענש במכות קשות על ידי אביו.  בכל מקרה, אוטו היה ילד עליז וצחקן וחביבם של ההורים.האב לא הבין כלל את נטייתו המלנכולית של לודוויג, את החלומות הרומנטיים והצורך שלו בזוהר.

אימו, מריה, הייתה, איך אומרים "סתומה בלומה" אמרה פעם " מעולם לא פתחתי ספר, אני לא מבינה כיצד אנשים מבזבזים זמנם על קריאה".

שני ההורים לא ממש ידעו איך לטפל בילדיהם. שני הילדים היו שתקנים ביישנים ומפוחדים.האומנת שהייתה לו עד גיל 9- סיימה את תפקידה, אך הוא התגעגע אליה ושמר קשר עימה, עד יום מותה.

האבא היה ,איש נוקשה כמו גרמני, חסר חוש הומור ובעיקר חרד מפני הנטיות ה"נשיות"   שבנו הבכור גילה. לכן פיטר את האומנת והביא במקומה מחנך , נוקשה, מיושן, ובעל גישה צבאית כמעט. הוא ניסה ל"שבור " את לודוויג, ממנו לודוויג הבין כי דרכו היחידה לשרוד ולהגן על עולמו הפנימי, היא החשאיות. הוא היה תלמיד טוב ולראיה כל המיתולוגיות הגרמניות שלמד והשפיעו עליו.

בגיל -14 הוא צפה בברון, ידיד המשפחה חולה אפילפסיה שהוכרח לצאת עם המשפחה  למסע, שם טיפס על סלע, נפל ונפצע אנושות.

זמן קצר לאחר מכן, לודוויג החל לסבול מתעתועים ומחשבות שווא. גם אוטו נתקף בהתקפי מחלות נפש אחרים.(קומפלסיבי).

בהיותו בן 18 לודוויג קיבל קצת חופש, ואף כתב "היום טיילתי בעיר, לבד, כי אני כבר בוגר"

הוא היה בחורצ'יק יפה וגבוה.ידע איך ליצור את הרושם הראוי בציבור. הוא לא רצה לקחת חלק בחיים הפוליטיים. עסק באומנות ואפילו לא סיים את למודי הקולג' שלו.

ואז אביו נפטר ב1864 ולודוויג הפך להיות מלך בווריה. בשל גילו הצעיר וחוסר ניסיונו בפוליטיקה רבים חשבו שיוכלו לשכנע אותו ולהשפיע על דעותיו. אבל הם טעו.  גאוותו ואישיותו המיוחדת גרמה לו לקבוע עמדות בכל הנושאים. לא רק זאת אלא שהיה מדבר בצורה כל כך פומפוזית וגבוהה, שאנשים לא הבינו את דבריו כלל.

 הפסדה של גרמניה במלחמת פרוסיה, לא עניין אותו. הוא אהב תיאטרון, ומוסיקה במיוחד את ריכרד ווגנר ,אותו העריץ מגיל 13-גיבורי האופרות של וואגנר הם היסוד לחלק מציורי הקיר.

הוא בנה 3 טירות:

Linderhof הנמצאת בסמוך, היחידה שבנייתה הושלמה., האהובה עליו מכל, ניסיון לחיקוי של לואי ה-14 וורסאי.דמות לחיקוי כשליט אבסולוטי.

Neuschwanstein הידועה ביותר

Herrenchiemsee באגם המלכים בקרבת זלצבורג.

הוא לגמרי התעלם ממלחמת פרוסיה –צרפת, או אירועים אחרים שדלדלו את אוצר המדינה, ובחודשים שישב במינכן תכנן לבנות אופרה ענקית בקצה שדרה רחבה . הוא בזבז סכומי עתק על יצירות הבניה שלו.

התנהגותו המוזרה, ההומוסקסואליות המוחצנת שהפגין והקרבה שלו למחלת נפש הטרידה את הממשלה הגרמנית.

הוא הוכרז כלא שפוי בחדרו בטירת נוישווטשטין,הועבר למחסה לטירה אחרת, בשעות הערב הורשה לצאת מהטירה לנשום אוויר,  וכמה ימים לאחר מכן ב13 יוני 1886 ,הוא ורופאו נמצאו טבועים באגם . לא ברור עד היום אם זו הייתה התאבדות או התנקשות בחייו.

חתיך למדי,יחסית למלכים ונסיכים