פיקסו (פיקאסו) Picasso, Pablo Ruiz
1881-1973
קשה לי לקרוא לפיקסו רק צייר. הוא אכן היה בעל כישרון אמנות בלתי רגיל כצייר, מעצב במה, פסל, גרפיקאי ,אבל היה אמן יחסי הצבור. למעשה, הוא היה גאון יחסי ציבור. גאונותו התבטאה בכך שהוא הבין כי לאומנות בימינו יש ערך רק אם יש לה קונים ומעריצים ורצוי מאד בתקופת חייו של האמן. גאונותו זו הפכה אותו לאדם עשיר ביותר וזאת חלילה, מבלי לזלזל ביכולותיו האמנותיות
פיקסו נולד באוקטובר 1881 , במלגה (דרום ספרד) בן לאב שהיה יותר מורה לאומנות מאשר צייר. המשפחה עברה דירה לצפון בהיותו בגיל 10, אביו (מורה לציור כאמור) דחף את הילד לפתח את כשרונו.
ב 1895 המשפחה עוברת לברצלונה , הילד נשלח לאקדמיה לאמנות בעיר – היה בן 14 .ציוריו מאותה העת מקובלים לתקופה של סוף המאה ה-19. פיקסו כשתיאר את עצמו בעת זו, הסביר כי הוא דילג מילדות ישר לבגרות , התרועעותו בגיל ההתבגרות עם סטודנטים בוגרים ממנו, בילוי בבתי קפה, הימורים ובתי זונות השפיעו עליו ועל יצירותיו. חלק מציוריו אכן מתעד נערות עובדות אלו, וגם בפריז נמשך אל נשים "עובדות" וחיותן מתועדת ביצירותיו.
שנתיים לאחר מכן הוא נשלח ללמוד במדריד באקדמיה לאמנות, אבל מהר מאד התחיל להבריז מהשיעורים והיה הולך למוזיאון פראדו ומעתיק שם ציורים.
ב1900 מוצגת בברצלונה תערוכת יחיד שלו.,ואז הוא נסע לפריז לאחר שאחד מציורי השמן שצייר נבחר לתערוכה הבינלאומית של פריז (זו שלכבודה בנו את מגדל אייפל).
1901-1904 התקופה הכחולה שלו , חי בפריז והושפע רבות מפול סזאן.ציורים עצובים קצת, משקפים מאד את הבדידות שלו בעיר הגדולה. הקפיצה הסגנונית בין ציורי השמן הצבעונים הקודמים לדמויות המיוסרות, לעיתים אדישות, והקרירות של הכחול.
דוגמא לתמונה כחולה (וזה לא "כחול" מהסוג שאנחנו חושבים כיום).
אח"כ התחילה התקופה הורודה , שבה צייר לא מעט ליצנים ובכלל אנשי קרקס.ציורים עליזים צבעונים ואפילו קסומים במידת מה.
פריצת דרך אמנותית ב1907 בה המציא יחד עם אחרים(בראק בעיקר ) סגנון ציור מופשט ,תלת מימדי , הפרדת עצמים שונים למימדים ההנדסיים שלהם. לא פלא שסגנון זה שהתפשט בעולם נקרא קוביזם.
בשנת 1917 הוא חזר לברצלונה לביקור, שם הכיר את רעייתו, רקדנית בלט רוסי שהופיעה בלהקה, אולגה. סגנון הציור שלו באותה עת מושפע מהיכרותו עימה.
החל מ1920 למרות שלא זנח את הקוביזם, פיקאסו התחיל לשלב חלומות בציוריו, ומפה הם הפכו להיות יותר ויותר סוריאליסטים. התקופה הקוביסטית הייתה עגמומית במידה מסוימת ביצירותיו, אבל הפלישה אל הסוריאליזם אפשרה לו לחלק גופות, לחבר אותם ולמיניות חלק משמעותי ביצירה.
התמונה היקרה ביותר של פיקסו (Nu au collier ) נמכרה ב בלונדון ב- 2002 בסכום של -24 מליון דולר . ב1927 הוא פגש בפריז ליד חנות גלרי לה פייאט היוקרתית, נערה יפה ובלונדינית בת 17 . הוא היה בן 45 אגב, והיא הפכה להיות מודל ציורים וגם מאהבת שלו. העובדה שהיה נשוי עדיין באותה עת לאולגה לא הפריעה לו לפתח קשר ריגשי למרי-תרז וולטר, ב1935 נולדה ביתם המשותפת .
היצירה המפורסמת ביותר שלו (1937) היא גרניקה .ציור מזוויע ענקי המתאר את הריסת בירת החבל הבאסקי במלחמת האזרחים הספרדית (1936-1939).
למעשה פיקסו לא חי בספרד את רוב ימיו אך את הזעזוע העמוק מהפצצת העיר על ידי 3 מטוסים נאציים שבהפצצה אווירית אחת חיסלו 1000 מתושבי העיר, רק כדי לעזור לבן הברית הפשיסטי הגנרל פרנקו במלחמת האזרחים .התמונה מוצגת כיום אחרי שנים ארוכות של גלות בניו יורק, במוזיאון לאמנות מודרנית על שם המלכה סופיה במדריד.
לאחר מלחמת העולם השנייה, פיקסו נסע לבקר חברים בריביירה הצרפתית , נכנס לסדנה של קדרים, והתאהב באמנות זו. מכאן הוא נתן לקרמיקה פן חדש. הוא העיז ושינה חפצים הוא יצר חפצים עם תבליטים, בהחלט נתן מימד אחר וחדשני לקדרות.
כל יתרת חייו היו אכן קודש להכרה בערכו ושוויו הכספי.הוא נפטר בגיל 87.
