היסטוריה
ברצלונה החלה את חייה כנראה בערבוביה של שבטים שהגיעו מהים התיכון ואחרים קלטים. נוספו לתבשיל גם ספנים יוונים.
במאה השלישית לפניה"ס המידע על מעבר הרומאים כאן ברור למדי. היא נקראה Barcino על שם אבא של חניבעל המפחיד מקרתגו. ההתיישבות הרומית הייתה באזור הבארי גות'יק של היום. הקולוניה הזו הייתה חסרת חשיבות ,סתם עיר פרובינציה Tarragona הייתה העיר המשמעותית).אבל הרומאים השפיעו את שלהם על הבניה, החקלאות, הטכנולוגיה ועם קבלת הנצרות כדת רשמית ב312 על ידי קונסטנטין, גם קטלוניה הפכה לנוצרית.
ברצלונה נכבשה על ידי הויזגותיים (הגותיים המערביים) הם הניחו את היסודות לקהילה ולישות הקטלונית. ב-713 העיר נכבשה על ידי המוסלמים –המורים שהגיעו מצפון אפריקה. התושבים מרדניים, כבר אז לא קיבלו את הכיבוש ובעיקר את השינוי התרבותי באהדה רבה והחלו מרידות.
בזכות זאת, או סתם הפכפכות ההיסטוריה, ב801 החבל נכבש על ידי שארלמאן הפרנקי, ועם הזמן נוצרה דוכסות מקומית כפופה לשלטון הפרנקי (צרפתי), נכבשו לסירוגין על ידי המוסלמים ,אבל רוב התקופה בניגוד ליתר ספרד היו שייכים לצרפת, ולתרבות הנוצרית.
במאה ה-12 קטלוניה הפכה התפתחה מאד כלכלית.היתרון העצום שלה בכריתת ברית נישואים עם נסיכה לבית ארגון, מה שיצר רוזנות מורחבת הכוללת את קטלוניה ואת ארגון גם יחד" קטלוניה הגדולה" זו שלטה גם בסיציליה, מלטה,סרדיניה אזורים שונים בדרום צרפת אפילו יוון.
אך אין טוב בלי רע, ובאותה תקופה עקב מצב התברואה הנוראי, שליש מתושבי העיר מתו במגפה, העיר הייתה חלק מקרב נוראי בנמלה בין צבא קסטיליה וצבא אראגון, התמוטטות מסחרית פיננסית והיות והצרות באות בצרורות ב 1410 מת המלך מרטין הראשון , שהיה גם המלך האחרון כי לא השאיר יורשים.
לתושבי ברצלונה יש נטייה חמורה לאורך ההיסטוריה לכרות את הבריתות הלא נכונות, לחבור למנהיגים הלא נכונים ולהפסיד את התחתונים .
כאשר הוכתר נסיך קסטליה, התושבים בעיר התמרדו (לא חדש להם המרדנות הזו). התושבים ציפו כמובן שהמלך החדש יוביל את העיר לשגשוג כלכלי מחודש, אך כשגילו להפתעתם כי מטרתו לסחוט את אמצעיה הכלכליים לטובת הכתר הקסטילי, נו אז הם יצאו לרחובות, ורק עם קבלת הקלות כלכליות, הם נרגעו- וגם זאת לא לאורך זמן(1493 ההסכם אחרי המרד נגד המלך חואן השני).
יחד עם התהליך המדיני, התקופה הייתה של נשואי בית אראגון וקסטיליה (איזבל ופרננדו השני) גילוי ארצות , מסעות קולומבוס ואחרים ליבשות רחוקות וירידת קרנו של ה מסחר הים תיכוני.
על רקע דכדוך כלכלי זה, גם התנהלה האינקוויזיציה , גירוש היהודים, והמשמעות של המעשה הייתה לא רק דתית אלא כלכלית במידה ניכרת שכן היהודים היו אלו שתרמו רבות למסחר ולמיסוי בברצלונה.
כל אלו הביאו לרצונם של הקאטלונים להתנתק משלטון הקסטילים. זה לא היה כל כך פשוט, קרבות ומאבקים לוו את העיר במאה ה16-17. בסופו של תהליך, במחצית המאה ה-17,
והנה שוב העיר ברצלונה פונה אל האיש הלא נכון עם המניעים הלא נכונים (לה). התושבים פנו לסיוע של פיליפ הרביעי מלך צרפת.הוא אכן נחלץ לסיוע, וניצח את הקסטילים. מאידך כאשר בא לגבות את התשלום על ה"שירות" התנגדו הקאטלונים והמאבק מול צרפת נמשך כעשור, כולל מצור קשה על העיר.
אבל המרידה הגדולה ביותר הייתה בעת מלחמת הירושה הספרדית .אחרי מותו של קרלוס השני ללא צאצאים עלה לשלטון בקסטיליה המלך הצרפתי לבית אנג'ו ונקרא פיליפה החמישי.
הוא כמובן עשה פרוטקציה לצרפת בכל מיני הסכמי סחר ושליטה ימית. השותפות הספרדית- צרפתית הלחיצה מאד את ההולנדים-בריטים-אוסטרים והם החליטו לחסל אותה בתואנה כי הכתר הקסטליני צריך בכלל לעבור למישהו מבית האבסורג האוסטרי.
במי תמכה ברצלונה?
כמובן שבאיש הלא נכון- בדוכס האוסטרי, שהגיע לעיר עם צבאו . משך שלוש שנים נלחם על "זכותו" לשלוט בספרד, אבל אז הציעו לו תפקיד מפתה יותר בגרמניה(קיסר גרמניה) ותוך יממות הוא התחפף משם.
המאבק נמשך עוד שלוש שנים אבל ב 11.9.1714 העיר נפלה לידיו של פיליפה החמישי ששש ל"סגור חשבון" עם תושביה.
פיליפה בנה את המבצר (הסיטאדלה).פיזר את הרשויות המקומיות, ואסר שימוש בשפה הקאטלונית.
יחד עם זאת הוא אישר לברצלונה לסחור עם אמריקה וכאן החל השגשוג הכלכלי המחודש בעיקר תחילתה של המהפכה התעשייתית,(כותנה, יין,שעם, ).
כמובן שנפוליון שלט בעיר באמצעות נציגיו, ועם מפלתו עלה ב1814 פררנדו השביעי. כמו תמיד כאשר המלך מת מתחילות הבעיות, הוא מת כשבתו הייתה בת 4 , ולכן אשתו הייתה עוצרת במקומו. אבל אז קמו המתנגדים וטענו שבת בכלל לא יכולה לרשת את אביה. טוב, סיבה נוספת למלחמה, בה מצד אחד עמד אח המלך קרלוס החמישי ונאמניו ומהצד השני מריה-קריסטינה אלמנתו, אגב היא ניצחה בסופו של דבר.
ב1830 חדרה לעיר רוח התנועה הרומנטית במגמה להחיות את התרבות והשפה הקאטלונית,היא הובלה על ידי סופרים ואנשי רוח.(למשל חואן מאראגל המשורר הידוע).
לאורך המאה ה-19 וראשיתה של המאה ה-20 במקביל למגמות הבדלנות התרבותית –אתנית, העיר עברה מהפך תעשייתי ובעיר התרכזו רבבות עניים שהיגרו מהכפרים הסמוכים. שכונות שלמות היו משכנות עוני.הגידול של האוכלוסייה היה עצום מ115.000 תושבים ב1800 לחצי מיליון מאה שנה לאחר מכן, ומעל מליון ב1930.
המאה הזו הייתה רכבת שדים . אנרכיסטים, רפובליקנים, בורגנים, אקדחונים פוליטיים (pistoleros), כולם היו מעורבים באקשיין בעיר.
כ80% מהעובדים בעיר היו בעד האנרכיסטים (CNT) לקראת תום מלחמת העולם הראשונה. ב1919-1920 הפועלים בעיר תססו והיו יותר שביתות מימי עבודה. כאמור המעסיקים לא עשו חשבון ואקדחונים נשכרו כדי להרוג את מנהיגי האיגודים המקצועיים.
ב1922 התעוררה תנועה רחבת היקף אשר דרשה להפוך את ספרד לפדרציה (כמו שוויץ) בה לכל מדינה יישות משלה. די מהר הם הצטרפו אל הבסקים ועל רקע זה פרימו דה רביירה תפס את השלטון בספרד. הוא יצר משטר פשיסטי נוסח איטליה של מוסוליני, אבל לאור התמוטטות המשק במשבר הכלכלי הגדול של 1929, הוא איבד את השלטון ונחתם "הסכם סן סביסטיאן" שאמור היה לקבוע סטאטוס קוו, והתחייבות להקמת רפובליקה עצמאית קטלונית
ב1931 המלך אלפונסו השמיני בחר מספרד (דה פאקטו התפטרות בסתר), והוכרזה הרפובליקה השנייה הספרדית, לאחר חודשים נערכו הבחירות המקומיות. האנרכיסטים והמרקסיסטים זכו , ולמשך שנה הם נהלו את העיר. אבל כמו שאומרים בספרדית , שים 10 אנרכיסטים בחדר ותקבל 11 דעות, עד מהרה העימותים בין הפלגים השונים ובעיקר מול המרקסיסטים (POUM) צפו ועלו.
ב1936 גנרל ספרדי אחד, פרנקו , שהיה מנהיג הצבא הספרדי בצפון אפריקה הוביל מרד צבאי . המורדים כינו את עצמם "לאומנים" נתמכו על ידי הצבא, הימין והפשיסטים- הם בחרו את פרנקו לראש המדינה.
כל ספרד הייתה מלחמת אזרחים אחת גדולה, כאשר יתר אירופה "בחשה" בה לא מעט ברצלונה הייתה המוקד האחרון של המתנגדים ואכן כאשר יתר הכוחות נסוגו, עדיין כאן הייתה המלחמה על השלטון בשיאה.
רק ב1939 לאחר הקזת דם נוראית, העיר נפלה לידי פרנקו.
חצי מליון אזרחים נהרגו במלחמת האזרחים הזו בכל ספרד. כ300.000 פליטים ברחו מספרד, רבבות עצורים, מוצאים להורג, וכמובן שכל זכויות הממשל העצמי של ברצלונה נלקחו ממנה
כל סממן של תרבות קטאלונית הוצא מחוץ לחוק כולל שימוש בשפה, או ריקוד הסארדנה.
ספרד הוכרזה על ידי פרנקו כ"מלוכה בלי מלך" ואכן עד מותו במחצית שנות השבעים המלך חיכה בסבלנות שיוכל להתיישב על הכיסא.
עם נטילת המלוכה לידיו, החליט המלך חואן קרלוס הראשון , בחכמה פוליטית רבה, לקבוע את ספרד כדמוקרטיה. המפלגות אושרו לפעילות, היו בחירות חופשיות, הצטרפות לשוק האירופאי המשותף, וברצלונה זכתה בתואר בירת קאטלוניה. השפה הוצאה מהמחתרת,ואפילו המלך נאם בפני התושבים בקאטלונית.