אל סיד El Cid - Rodrigo Diaz
נולד ב1043 ב Vivar כפר קטן – כ9 ק"מ מבורגוס , מת ס1099 בוולנסיה. קיבל את התואר אל סיד (האדון) מהמוסלמים ואת התואר "המנצח " campeador , מהנוצרים המעריצים.
יש לגביו הרבה פער בין המציאות והמיתוס, כמו לגבי דמות אחרת רובין הוד.
ההיסטוריה מציירת אותו כהרפתקן חסר גבולות ומעצורים,הנלחם באותה גבורה מול הנוצרים או המורים. לא עשה חשבון להריסת כנסיות או מיסגדים, תלוי בשם מי הוא הגיע לכבוש. הוא הונע יותר ממניעיו האישיים מאשר מחוייבותיו לאדונים שלו, מה שהיה התנהגות בלתי נסבלת לגבי אבירים באותה עת.
אבל הוא מוכר לנו הרבה יותר מהמיתוסים והספורים על גבורתו הרבה ודווקא מהצד של מלחמתו במורים.
הספור מתחיל ימים רבים קודם, ב1065 הלך לעולמו פרדיננד הראשון ,ובצוואתו הוא חילק את אדמותיו ל3 בניו ו2 בנותיו. בנו הבכור סנשו,חשב שהכול מגיע לו-ואכן הוא ניסה לאורך כל שלטונו לכבוש בכוח את מה שהיה נחלתו של האב.
באותה עת Rodrigo Diaz היה עדיין צעיר ,וסנשו ,במחווה של הוקרת תודה לאביו של רודריגו, הרשה לו לשלוח את בנו להתחנך בחצר המלך, והסכים להיות פטרונו ולהשגיח שהילד ילמד כמו שצריך. כאשר הילד גדל קצת הוא הפך למפקד צבא אמיץ ולחם לצידו של סנשו.
בשנים 1063-1072 הוא הפך ללוחם ומפקד בצבאו של דון סנשו, בזכות זאת קיבל את תואר האצולה שלו.
עם מותו בנסיבות תמוהות של סנשו, אחיו אלפונסו השישי ירש את מקומו. תושבי קסטיליה סירבו לקבל את מרותו עד שנשבע שלא היה לו יד ורגל במותו המוזר של אחיו.
אלפונסו ניסה להתחבב על אל סיד ואף נתן לו לאישה את ימימה ( Ximena) בת דודתו ב1074.
ב1076 אלפונסו שלח את אל סיד לאסוף עבורו חובות ממלך סביליה. כאשר אל סיד חזר ממסעו, התעורר חשד אצל אלפונסו כי אל סיד לקח חלק מהסכום ושילשל לכיסו.
הוא הוציא אותו לגלות ב1081 בקסטיליה (הגלות הראשונה) .הוא לווה על ידי 300 אבירים, כדי שלא יחשוב אפילו לברוח. גלות זו נמשכה 6 שנים.(גלות שנייה הייתה ב1089)
הגלייתו של אל סיד היא הבסיס למעשה לאפוס השירה בן 3700 שורות וראשיתו של המיתוס. מחבר האפוס ,אינו ידוע עד היום
רודריגו למעשה החל את הקריירה העצמאית שלו כשכיר חרב.הוא לחם לצידו של מי ששילם לו יותר. היה מוכן להרוס מסגדים וכנסיות באותו הלהט
לכן אל-סיד בשם הנצרות ובחסותו של המלך לחם בגבורה לכיבושים והישגים צבאיים.
הוא כבש את וולנסיה בראש צבא של 150.000לוחמים (אגב רובם מוסלמים) בשנת 1094. מונה כמושל העיר, סוף סוף יצא לו לעשות שימוש בכישוריו המשפטיים. ביתרת ימיו חי בוולנסיה, שתי בנותיו נישאו לרוזן נווארה ורוזן ברצלונה
ואחרי 5 שנים ב1099 הוא מת בה.
סיפור משעשע על אלמנתו שהייתה כנראה ג'אדאית לא קטנה והגנה על העיר מפני מצור המורים ופלישה לאחר מותו,אבל כשראתה שאין להם סיכוי נתנה הוראה לשרוף את כל העיר, לקחה את הגופה של בעלה ונסעה משם הלאה.
רק ב1921 הגופה הובאה לקבר בבורגוס,עיר הולדתו.
