יום כביסה

ימי רביעי בשבוע היו תמיד ימי כביסה, לא משנה אם השמש מחייכת או הרעמים נוהמים, ביום חמישי יהיה יום קניות ובישול והדג לשבת כבר שוחה באמבטיה מיום שלישי. כשהייתי ילדה באמת צעירה, אחד מהזיכרונות שלי מסבתא (חוץ מהדג) הוא ריכוז המאמצים לטובת הכביסה. במרכז הבית הייתה מעמידה מתקן עץ מקרטע שנקרא דריי פוס - שלש רגליים בעברית  ואני הייתי מסתכלת מוקסמת בהימורים מתי אחת משלש הרגלים תקרוס (לא קרה, מהמרת גרועה). תחת התלת רגל הניחו פרימוס מלחשש ועל כול הקונסטרוקציה הלוהטת הזו הניחו סיר ענק. זה לא היה סיר בישול אלא דוד פח אבל בתחושתי כילדה היו תמיד ציפיות שאם מבשלים משהו על אש יצא משהו טעים בסוף, לא. (מהמרת גרועה שוב). אל הסיר הוסיפו פתיתי סבון, אבקה כחולה שהייתה אמורה להלבין את הכביסה הלבנה. כאשר סבתי הזדקנה הייתה מגיעה אליה הביתה כובסת. יום רביעי הוא היום של הכובסת והיתרון הגדול שביום זה היא גם הייתה מכינה מרק קטניות לארוחת צהרים. ריח הכביסה המלבינה והמרק הוא חלק מהזיכרונות שלי. אחר כך היו שולים אותה מהסיר ומי שהכי חזקה עולה לגג לתלות את הכביסה ברוח. בתקופות מאוחרות יותר בכלל סבתא הייתה מוסרת את המצעים למכבסה וזו הייתה מחזירה אותם חלקים אחרי שעברו במעגלה. אותנו כילדים הרחיקו מהאזור, האש הבוערת של הפתילייה, המים הרותחים, העבודה הקשה בשפשוף הבד לא היו משחק לילדים. מאידך קיבלנו את הרשות לעלות לגג ביום זה ומי שלא ראה שמחת ילדים בין הסדינים המתוחים התלויים על גג בית דירות, לא יודע את טעמה של אהבה ראשונה עם בן השכנים.

אשתו של איש המערות הייתה לוקחת את פיסת הפרווה וחובטת בה בנהר. הזמן עבר וכבר בתקופה הרומאית יש ממצאים המעידים על מכבסות ממש, שהוקמו בערים בשלטונם. בברצלונה למשל ממש מתחת לכיכר ריי במרכז הרובע הגותי הייתה מכבסה שגם השתמשו במים זורמים וגם חומרי ניקוי --- ואנחנו לא מדברים על המאה ה-20 אלא 2000 שנה קודם.

איך הרומאים הצליחו בשעה שכל היתר עוד כיבסו בנהרות? כי הייתה לרומאים מערכת הזרמת מים יוצאת מהכלל, הם גם ידעו כבר אז כי לזרם המים עצמו יש יתרון בניקיון הבגדים. אחרי שהרומאים התפוגגו והגיעו ימי הביניים החשוכים - חזרו להשתמש בנהרות. הטכניקה הייתה גם לשפשף את הבגד על חלוקי נחל. אז התחיל גם שימוש בחומרים לניקוי - מה שבהמשך היה סבון, הסבונים הקדומים היו תרכובות שלא כדאי לנו לחשוב עליהם במגע עם גופנו כמו שומן חיה ואפר . אחרי הכביסה והורדת הלכלוך, סחטו את הכבסים, ויבשו על הסלעים על הדשא או אפילו תלייה על ענפי עץ (חבל הכביסה הקדום) מאד רצוי שתהיה שמש או רוח או שילוב של שניהם. ומה עשו תושבי ערים מבוצרות? או כאלו שלא היה להם נחל ליד הבית? הרתיחו מים על אש, כי גילו שמים חמים מורידים יותר טוב את הלכלוך מהבגד ו"בישלו" את הבגדים על מקור האש. עם הזמן הורכב גם קרש כביסה כתחליף לחלוקי הנחל כמקור לשפשוף הבגדים. כמובן שהכביסה בבתי האצולה והאדונים הייתה בידי המשרתים, כמו כל יתר מלאכות הבית. כשהגיעה המהפכה התעשייתית, המציאו את הדגמים המוקדמים מכונות המעגילה - אלו היו שני מכבשים שכאשר הניחו את הכביסה ביניהם היא נסחטה היטב (עדיין המשיכו להרתיח אותה בדוודים).

ובמאה ה - 20 המציאו את מכונת הכביסה שהחליפה את הכובסת הכפרית ומאוחר יותר את מייבש הכביסה - וזהו התפוגג הצורך בכובסות וסיפוריהן.

שיטת הכביסה של הכובסות בנהר - קודם כל הן היו עובדות ב"תריסר" קבוצה של כובסות. לא באופן יחידני, כאשר אחד הפועלים היה גבר שהפעיל את הספינה. הן התחלקו בתפקידים, אחת זרקה את הבגדים למים, חברתה שפשפה עם אפר, ואחרת שטפה בזרם המים. אחרי שהכביסה הייתה מוכנה, יש נערה או אישה שהשליכה את הכביסה הרטובה על העשב לייבוש, ואחרת קיפלה ובסוף הכביסה הוכנסה לסלי קש וחזרה אל הלקוחות - מפעל שלם.

בשנת 1880 איגוד מקצועי בפריז דווח על מעל 100,000 אנשים העובדים בשירותי הכביסה- 94,000 נשים ועוד 10,000 גברים.

בכפרים והעיירות אפשר לראות עדיין את המכבסות המקומיות - תחילתה במקור מים, סביבה נבנו סככות, תעלת ניקוז למים המלוכלכים ולכאן היו מגיעות נשות הכפר לרכילות המקומית להפתעתי המוחלטת באחד הביקורים בחבל דורדון פגשתי קשישה עם גיגית הכביסה שעדיין מכבסת כך וסוחבת את הגיגית הכבדה האדומה חזרה לביתה.

לא פלא שאפילו את הרכילות שליד המכבסה הפכו למופע תיאטרון רכלני המכבסה - אירוע חד שנתי בחודש מאי, בעיירה בקצה המערבי של צרפת (נורמנדי אחרי רושפור)

 

ככל שמערכת הכביסה השתכללה, כך נולדו מוזיאונים ואתרים שמשמרים את הכביסה של פעם.

בארדנים בבלגיה בעיירה המוכרת לכולם בשל המרחצאות, ספא, יש מוזיאון כביסה לא גדול.

Wasserij Museum

בגרמניה, לא רחוק מברלין אזור kopenick נקרא על ידי המקומיים מהמאה ה-19-20 כ"חדר הכביסה" של גרמניה. 150 שנה אח"כ הוקם כאן מוזיאון הכביסה ולפני כמה שנים הועבר צפונה לכאן Eberswalde בשולי העיר והתפתח כאתר תיירות משמעותי עם פעילויות לילדים, ימי כביסה משותפים, אירועים, השתתפות בפסטיבלים שונים.

ואי אפשר בלי פסטיבל ואירוע פולקלור קטן - אז בעיירה זניחה ליד סלסטט בצרפת מתקיים - 4 פעמים בקיץ בימי שישי - פסטיבל הכביסה המקומי -  Lavandières de Scherwiller כל האירוע כ-45 דקות עד שעה, בשעות הערב המוקדמות. כולם יושבים על ספסלי העץ המאולתרים מסביב לתעלה הקטנה ומסתכלים על הכובסות - שכולן מקומיות בתחפושת של "כובסת של פעם" יש גם קריין והסברים בצרפתית צחה בניב אלאזסי לגמרי. אחרי שגמרו לכבס - כולם מתיישבים ליד השולחנות הארוכים לאכול.

ואצלנו מה יותר ישראלי מאשר המכבסה הקיבוצית? תוכלו לקרוא עליה בבלוג של זיוה - שמתי לב

 

יום כביסה נעים לכולם.