הקיסר וילהלם הראשון (1797- 1888)

בנו של המלך פרדיריך וילהלם השלישי, נולד ב1797 הפך לעוצר בפועל ב 1858 לאחר שאחיו המלך לקה בשטף דם מוחי. והוכתר למלך פרוסיה ב1861 לאחר מות אחיו. הוא הפך להיות קיסר האימפריה הגרמנית לאחר עשור ב1871.
הוא היה לוחם צבא אמיץ, ונלחם עם צבא פרוסיה נגד ה"רעים" במקרה זה נפוליון וצבאו. אבל גם היה מדינאי פיקח ועזר לאחיו בשעה ששלט ולכן הכניסה שלו לתפקיד הייתה חלקה. אבל פה מסתיים הדימיון בינו ובין אחיו. הוא לא סבל פוליטיקה בעצם לא התערב בבית הנבחרים ובעצם מינה את אוטו פון ביסמארק כדי שיטפל בכל כאב הראש הזה.
אחרי מלחמת גליה-פרוסיה הוא האמין שהוא שולט בחסד אלוהים, תפיסה די מיושנת נכון לאותה תקופה, הוא קיבל את התואר קייזר-קיסר בטקס רשמי באולם המראות של וורסאי- ברור שזה המקום "הכי נכון" להכתרת קיסר גרמני שגם יכאיב מאד לגאווה הלאומית הצרפתית.
בגרמניה היו חלוקי דעות לגבי ההכתרה והתואר, יש כאלו שהתלהבו מהקיסרות החדשה, אבל אחרים חשבו שהוא יהיה קיסר רק מחוץ לגבולות פרוסיה ואילו בתוכה הוא לא יהיה קיסר. אבל תפיסתו האישית והקשר הישיר שלו עם אלוהים הפכה אותו לקייזר לכל עת.
באותה עת גרמניה הפכה לברית נסיכויות ומדינות, היו לא מעט אצילים, וגם מלכים כמו בסקסוניה או בוואריה והיו ערים עצמאיות בעיקר ערי ההנסה בצפון- וכל אלו אוחדו לקונפדרציה גרמנית, קיסרות גרמניה תחת שלטונו של הקיסר ווילהלם הראשון והקנצלר ביסמרק.
פעמיים ניסו להתנקש בחייו- אנשי המהפכה (הסוציאליסטים) הוא נחקקו חוקים נגדם. החוקים בוטלו ב1890 לאחר מותו ב1888 בגיל 91 (!!!) ואותו ירש בנו פרדיריך השלישי למספר קצר של ימים עד שנפטר ממחלת סרטן. 1888 הייתה שנת שלשת הקיסרים. שלשה מבני המשפחה שלטו כקיסרי גרמניה באותה שנה.
אשתו הייתה אוגוסטה מסקסוניה, נכדתו של הצאר הרוסי ייחוס טוב. הם נישאו ב1826 ונולדו להם שני ילדים, בתקופת אביב העמים (1848) הם ברחו מברלין ולקח לה 10 שנים עד שחזרה עם הילדים לעיר. היא הייתה שותפה לכל חייו וחגגה איתו את יום ההולדת האחרון שלו ב1887 –של גיל 90.
שניהם נקברו בשארלוטונבורג במוזיליאום.
לאחר מותו החלו לבנות את כנסית הזיכרון ע"ש הקיסר וילהלם הראשון. הכנסייה ההרוסה שהפכה להיות הסמל של העיר ברלין.