ביסמרק
Bismarck, Otto von

שמו המלא אדוארד לאופולד פורסט אוטו פון ביסמארק, חתכ'ת שם לאיש משמעותי מאד בהיסטוריה הגרמנית.

נולד ב 1 באפריל 1815 ומת ב1898 בין לבין הצליח להפוך את גרמניה למעצמה.
אבא שלו היה צאצא של משפחה אצילה פרוסית, קצין בצבא, אבל סולק בזמן מלחמות נפוליון וחזר לנחלת אבותיו בגיל 23,בגלל שהרגיז את המלך. אימו, הייתה בת למשפחה מהמעמד הבינוני וצעירה בהרבה מבעלה, היא אפילו הייתה עוינת לאצולה במידה מסוימת. אומרים שהיא "לבשה את המכנסיים בבית" אבא שלו היה איש מתבודד, אבל האימא הייתה אשת חברה והייתה עסוקה בפגישות ובמסיבות עד כך שאבא שלו חשב שהיא ממש מתנכרת לו. נוספו לכך ריבים על גישתה לאצולה והסנוביזם הטבעי שלו.
אגב, היא הייתה כל כך עסוקה בחייה, כך שלא ממש הקדישה תשומת לב לילדיה, אפילו כבוגר ביסמרק לא רכש לה חיבה יתרה. היו לו אח גדול ואחות צעירה והוא היה ילד הסנדוויץ'. סיפור של שושלת יחסים, האחות הצעירה הייתה החביבה המשפחתית (גם בת וגם הצעירה) אחרי שנים היא התחתנה עם דוכס אחד והבן שלה מהנישואים האלו, התחתן עם הבת של ביסמארק (כן, היו בני דודים) אבל לא נקדים את המאוחר.
אוטו נולד ב1815, השנה בה נפוליון הפסיד בווטרלו, הוא נולד בסקסוניה, אבל כאשר אבא שלו קיבל בירושה את הטירה הם עבור לפרוסיה. ילדותו הייתה נעדרת חיבה מצד אימו, עם האבא הוא הסתדר לא רע.
כשהוא למד באוניברסיטה, הוא התעמת לא מעט עם אבא שלו שחשב שהוא גנדרן ומוציא כסף רב מדי על ביגוד.
בגיל 8 שלחו אותו לבית ספר בברלין, אותו הוא שנא מאד והאשים את אמו ששלחה אותו לשם .בגיל 12 הוא עבר לגימנזיום (מעין חטיבת ביניים-תיכון) הוא לא היה תלמיד טוב, המקצוע היחיד שהוא היה טוב בו היה השפה הגרמנית. המורים חשבו עליו שהוא יהיר ולא נעים.
הוא סיים את הלמודים בתיכון ונשלח ללמוד משפטים בגוטינגן- אוניברסיטה ליברלית, בגלל שהיה אציל ורוב הסטודנטים היו בנים מהמעמד הסוחרים, הוא הרגיש את עצמו עליון אבל הבוז שלו לליברליזם לא מנע ממנו לבלות זמן רב מאד בשתייה לשכרה עם יתר חבריו הסטודנטים, פעם אחת אחרי שהסתבך בדו קרב בגלל שחצנותו הוא החליט שזה אינו המקום עבורו ועבר לאוניברסיטה של ברלין ובסופו של דבר בגיל 20 גמר את לימודיו. הוא היה אמור להתגייס לצבא, ואכן ניסה להיות חלק מהמשמר הלאומי,אבל יהירותו והפה הגדול שלו סיבכה אותו עם מפקדיו והוא החליט לנטוש ולעבור לשירות הדיפלומטי במקום זה, אבל הוא מונה להיות הנציג של ממלכת פרוסיה בפרנקפורט. הוא היה למעשה סוג של דיפלומט ונשלח להיות שגריר פרוסיה בצרפת וברוסיה. הוא התחיל לגבש עמדה כי ממלכת פרוסיה צריכה להיות מובילה של מדינה מודרנית-גרמניה.
לביסמארק הייתה בעיה למצוא אישה מתאימה. לא ממש מפתיע בהיכרות עם אישיותו עד כה. היו לו כמה אירוסין שנשברו באי הצלחה ובסופו של דבר ב1847 הוא התחתן עם ג'ואנה. הנישואים החזיקו מעמד שנים והיו מאושרים. היא הייתה ההיפך ממנו- חסרת כל עניין בפוליטיקה, חסרת שאפתנות מוחלטת. כשהוא נסע לצרפת הוא עודד אותה ללמוד צרפתית ורכיבה על סוסים כדי שחיי החברה שלה יהיו תוססים יותר. לו זה היה תלוי בה, היא לא הייתה עושה זאת. היא הייתה מסורה לו לחלוטין ומאד תומכת,היא נפטרה כמה שנים לפניו.
נולדו להם שלשה ילדים שנולדו בטווח זמן קצר של 5 שנים. הוא היה מעט מאד בבית ומעט מעורב בחייהם, בשביל זה ג'ואנה הייתה.
מארי- הייתה הגדולה, אומרים עליה שעם השנים היא הפכה ליותר מכוערת ויותר טיפשה מאשר הייתה בילדותה. היא הפכה לסמל ל"אישה הגרמניה" וזו לא הייתה מחמאה גדולה.
שנה אחריה נולד הרברט, לו אביו צפה גדולות, הוא עסק בפוליטיקה, אבל פרש כאשר וילהלם השני חייב את אביו לפרוש. הוא נישא לאישה שאביו מצא אותה לא מתאימה ומאז היחסים לא היו משהו.האחרון היה ווילהלם, הוא היה חייל במלחמת פרוסייה-צרפת, נפצע במלחמה ואביו קיבל הודעה שהוא נהרג, מאז הוציא אותו מהקרבות כמו את אחיו הגדול והוא סייע לאביו. הוא היה יותר מוכשר מאחיו, רק פחות חרוץ, אבל זה כבר שייך לתקופות אחרות ומה שמעניין אותנו זה ביסמארק, ומה שהוא עשה לגרמניה ולא כל כך חיי המשפחה שלו שהיו נטולי רכילות ויבשים לגמרי.

ב1862 מלך פרוסיה וילהלם הראשון, מינה אותו לראש ממשלה ושר חוץ –שני תפקידים במקביל.
הוא הסתער על המטרה- ממלכות גרמניה מאוחדת. הייתה לו בעיה קלה, כי כמה מהן היו בשליטה אחרת, ולכן הוא כבש את שלזוויג ואת הולשטיין הצפוניות שהיו בחסות דנמרק. למרות שהתחנף לאוסטרים ולדנים, הוא התחיל מלחמה נוספת ותוך שלש שנים- כבש גם הסה-קאסל ונסאו –וכל צפון גרמניה הייתה כעת בשליטתה של פרוסיה. הוא הקים את הפדרציה הצפון גרמנית.
זה הספיק לו? ממש לא.
הוא ידע שכדי ליצור מדינה גרמנית משמעותית, יישות אחרת צריכה להעלם או להצטמצם בהרבה. היישות הייתה צרפת של נפוליון השלישי, הוא חיפש תירוץ- ומצא די מהר- בספרד הייתה בעיית ירושה, הוא הציע איזשהו נסיך מבית הוהנצולרן (אותה משפחה של המלך הפרוסי) נפוליון השלישי התנגד בתוקף-מה הוא צריך צרות? את המשפחה הזו גם מצפון וגם מדרום, והטיל ווטו על הבחירה הזו. וילהלם לא ממש אהב את גישתו של נפוליון ושלח לביסמארק מברק מאד תוקפני נגד צרפת. המברק התפרסם ואז נפוליון יצא להגן על כבוד צרפת.
ככה נפוליון השלישי הוא זה שפתח בפועל במלחמה שביסמארק חירחר אותה לאורך זמן. ביסמארק הצליח לצרף למדינות הצפון את מדינות דרום גרמניה ומהר מאד הצבא הצרפתי איבד את התחתונים בשורה של הפסדים מבישים.
הוא פתח במלחמה עם צרפת –מלחמה קשה "מלחמת פרוסיה צרפת" 1870-1871, זו גבתה הרבה קורבנות אך הסתיימה מהר בנסיגה ועלבון צרפתי, בשנת 1871 הוא דאג להכתיר את וילהלם הראשון למלך גרמניה. ואיפה הוא עשה זאת? בפרוסיה? בגרמניה? –ממש לא. בוורסאי מעוז האריסטוקרטיה הצרפתית, עלבון שהצרפתים לא שכחו לגרמניה למשך שנים.
צרפת מסרה לגרמניה את חבל אלזאס לוריין- אובדן שלא יכלו לשכוח בכלל, והוביל למלחמת העולם הראשונה, צרפת גם איבדה את השליטה במדינת האפיפיור ואיטליה הצליחה להתגבש למדינה אחת.
ביסמארק היה גיבור לאומי הקנצלר הקיסרי של הרייך השני (רייכסקאנצלר) –השם הזה הוא מקביל ל"ראש הממשלה". הוא לא נבחר על ידי הפרלמנט אלא על ידי הקיסר ומחייב אליו. רק ב1918 הקנצלר הפך להיות כפוף לפרלמנט והאחרון שהיה קאנצלר רפובליקת ווימאר היה היטלר ב1933, אבל זה לא שייך לביסמארק. השלטון היה כזה שאפשר עצמאות חלקית למדינות השונות במדינה. הקייזר (קיסר) בראש המדינה. מאז השלטון הוחזק על ידי מנהיגים פרוסיים עם מגמות מיליטריסטיות.
שימו לב למרות שהיה בית נבחרים, בונדסטאג שמורכב מנציגי הנסיכויות השונות (ופרוסיה הכי גדולה ועם הכי הרבה נציגים), לכל האזרחים (גברים כמובן) הייתה זכות בחירה, בכל זאת זה לא היה דמוקרטיה כי לבית הנבחרים לא הייתה השפעה או משמעות כלשהי, הממשלה וראש הממשלה נבחרים על ידי הקייזר ומחויבים אליו בלבד.
באותה תקופה גרמניה הייתה שיכורת כוח, ואחרי שהצליח לעשות גרמניה גדולה וחשובה הוא השקיע אנרגיות בפעילות חוץ, בריתות והסכמי שלום בין מדינות אירופה השונות.
בגרמניה של אותה תקופה היו 35 מיליון פרוטסנסטים ו20 מיליון קתולים. ביסמארק שהיה שמרן, אריסטוקרט לא אהב שתי מפלגות שצמחו- אחת הייתה המפלגה הקתולית.
ביסמארק פתח במלחמה נגד השפעת המפלגה הקתולית, זו הייתה מושפעת מאוסטריה הקתולית, והתנגדה לביסמארק. הוא יצא למלחמת תרבות- קולטורקאמפף כפי שנקראה.
הוא רצה להשיג חיזוק קשר עם רוסיה (אנטי קתולית מושבעת) לפגוע בצרפת השנואה (קתולית) לאחד את גרמניה כולה תחת כתר אחד, קייזר אחד בלי נאמנויות כפולות ובלי נאמנות לאפיפיור קודם כל (הקתולים) ולהתחנף למפלגה הליבראלית בפרלמנט (אנטי קתולית) והמפלגה הכי גדולה אז. הוא הוציא כמה חוקים אנטי קתולים, כמו מינוי הכמרים על ידי המדינה, חובת נישואים אזרחיים, פיקוח על החינוך.
אבל הוא נכשל, ובינתיים קמה לו צרה חדשה – הסוציאליסטים בפרלמנט, ואלו הפכו להיות האויב הגדול של הרייך והוא שם את מלחמת התרבות בצד.
הסוציאליסטים בכלל היו בעיניו נוראים מכל. הוא היה בן אצולה פרוסי, לא מוכן לשמוע על ביטול הבעלות על הרכוש (מה פתאום?) הוא ניהל מאבק נגדם- חוקים של פיזור ארגוני פועלים, צנזורה על עיתונות, הוצאת האיגודים המקצועיים מחוץ לחוק.
אבל הוא ממש לא היה טיפש ובמקביל לכך החל שורה של חקיקות בעלות אופי סוציאליסטי, מטרתו הייתה שלא יהיה לאף עובד ברייך השני סיבה לתמוך בסוציאליסטים, הוא חוקק חוקי פנסיה, חוקי סעד לקשישים, ביטוח בריאות חובה לעובדים.
בבחירות של 1890 המפלגות המתנגדות- גם הקתולית וגם הסוציאליסטים זכו לקולות רבים, בניגוד לתחושתו שהצליח במאבקו נגדם. הוא החליט לפרוש, מה עוד שבינתיים עלה לשלטון קייזר וילהלם השני (1888) שלא ממש הסתדר איתו- מה עוד שהיה כבר בן 75 –לא ממש ילד צעיר. הוא חי עוד 8 שנים כתב זיכרונות ונפטר ב1898.