מסע קניות

העולם נחלק לשניים - אלו שחובבים את השופינג, לדעת לבחור את המקומות הטובים/זולים, להכיר את הסיילים, מוכנים לנסוע עוד שעה בשביל אאוטלט משתלם. ואלו - שלא.

אז אני שייכת לסוג השני.

כן, ברור שאני אתעכב ברחוב עירוני ליד חנות יפה של קומקומים או כפפות, וברור שאוכל לשרוד שעתיים בקניון ענק עם עשרות חנויות.

תנו לי נקיק של נהר במקום מרכז קניות ואם לא ירד גשם - אהיה מאושרת.

יחד עם זאת אני יודעת להתרשם גם ממרכזי הקניות שיש בהם ארכיטקטורה מיוחדת, שיש להם רקע היסטורי או סיפור מאחורי הדלתות המסתובבות.

בשוטטות בערים שהיו פעם בשליטת רומא, בערך חצי אירופה ניתן לראות את האזור המרכזי שנקרא פורום. לרוב אזור זה היה ארכדאות מקורות ונמצא ליד יתר מוסדות הציבור הדתיים והאזרחיים. בפורום היה מתקיים השוק המקומי, וגם ההוצאות להורג. בחנויות הרומאיות לא היו חלונות זכוכית, למען האמת זכוכית נחשבה אז כמוצר יוקרה. כל מה שהיה תריסי עץ שנסגרו על ידי הבעלים בהעדרם. כבר אז חלק מהחנויות ייבאו מוצרים מארצות מעבר לים בעוד אחרות הסתפקו בתוצרת מקומית. לרוב הקונים עמדו בחוץ, ברחוב ובעל החנות היה מגיש את המוצרים מעבר לדלפק הכניסה. בעל החנות ומשפחתו התגוררו באותו מבנה בחלקו האחורי. רומאים עשירים יכלו להרשות לעצמם לשלוח את העבדים שלהם לעשות עבורם את הקניות.

בימי הביניים היו מעט חנויות קבועות אבל ברוב הערים שקיבלו את הזיכיון לכך התקיים שוק. אם רצית לקנות או למכור דבר מה - היית צריך ללכת לשוק. בערים רבות התקיים יריד שנתי. יריד זה כמו שוק רק פעם בשנה ועם הרבה יותר סוחרים וקונים שמגיעים ממרחקים לבצע עסקה.

החנויות שהיו, לא היו בעצם חנויות בהן התנהל מסחר אלא יותר בתי מלאכה שבהם ניתן גם לקנות מוצרים מנעליים ועד לחם או בשר, לפרזל את פרסות הסוסים, לחדד את החיצים, לקנות כלי חרס וספרים גלבים שגם היו מספרים ומגלחים וגם קיבלו את האישור לעקירות שיניים. לעיתים קרובות בעלי מלאכה מאותו סוג פעלו באותו רחוב "רחוב הרצענים" או "רחוב הנפחים".

במאה ה-17 מספר החנויות גדל ובמקביל מחיר הזכוכית ירד. בתחילת המאה ה-18 החנויות החלו להציג מרכולתם דרך חלון הזכוכית. במהלך המאה מספר החנויות הקטנות גדל במהירות ובכל עיר ועיירה היה מבחר של סחורות ומוכרים. החנויות הנפוצות היו של סנדלרים, סוחרי בדים, כובענים, מוכרי סידקית וכמובן אופים, קצבים, מוכרי דגים, מוכרי ספרים וחנויות לנשק.

מרכזי הקניות הראשונים כמו שאנו מכירים אותם היום נבנו במאה ה-19, למען האמת ב-1819 נפתח מרכז הקניות הראשון בלונדון Burlington Arcade ואם אתם רוצים לדעת למה עד היום אסור לשרוק במרכז קניות זה - עמירם צברי כתב על הסודות של הארקדה.

די מהר אחרי לונדון ב-1860 נפתחה גלריה ויטוריו עימנואלה השני במילאנו, בעצם לקחו רחוב מסחרי שהיה קיים עוד קודם וקירו אותו בתקרת זכוכית. גם הפסאז'ים המקסימים של פריז הם תולדה של אותן שנים ואותה שיטת בנייה של ברזל וזכוכית. הביקור במרכז הקניות הפך להיות בילוי אופנתי של נשים אמידות.

באותה עת הירידים המקומיים - הלכו לעולמם בהדרגה, למרות שהשווקים עדיין פעלו (עד היום). ב-1872 כבר פרסמו את הקטלוג הראשון והוא נשלח בדואר לגברות הנכבדות. כבר ב-1852 הוזמנה מכונה שמכינה שקיות נייר - פריט חשוב מאד לקנייניות, כמה שנים לאחר מכן הומצאה הקופה הרושמת .

לפני מלחמת העולם הראשונה העובדים בחנויות עבדו קשה ועבור שכר נמוך ורק ב-1911 נחקקו חוקים (אנגליה) המחייבים את המעסיקים לתת לעובדים חצי יום חופשי בשבוע.

ארה"ב פיתחה את הקנייניות לאמנות. ב-1930 נפתח הסופר מרקט הראשון ועגלת הקניות הומצאה ב-1937. לקח עוד 30 שנה ורק בתחילת שנות החמישים נפתח הסופר מרקט הראשון בבריטניה.

רק אחרי מלחמת העולם השנייה התפתחו מרכזי הקניות (Shopping malls) בפרברי ערים בארצות הברית ומשם זלגו ליתר העולם. בבריטניה הגיע בשנות ה-60. הראשון היה Bull Ring Centre ב - Birmingham

ב-1966 המציאו את כרטיס האשראי ומאז הכול היסטוריה רחוקה.

חובבת חנויות נוספת מהסוג של פעם היא רואה עולם - רק לראות את מוצרי הנייר וללכת לעטוף מחדש את כל המחברות ששכחנו בכיתה ד/3

ועבורי? תנו לי רק חנות עוגיות כמו פעם, חנות צעצועי עץ, חנות ספרים משומשים, חנויות עיצוב , נייר, בדים ובעיקר כל מה שמריח את העולם שהיה.

קניות נעימות גם לכם.