סימפטיה מיוחדת יש לי לברלין עוד מימי ילדותי, כתולעת ספרים ,ההיכרות עם אמיל טישביין היורד בתחנת הרכבת פרדריך שטראסה,(אמיל והבלשים כמובן) גשר הצפצפות של פיצפונת (מפיצפונת ואנטון) המתחזה יחד עם האומנת לעיוורת, ואפילו אורה הכפולה מקורה בברלין כמדומני.
חלק מילדותי שוטטתי ברחובות העיר מבלי להכירה ,רק לקרוא את התיאורים הנפלאים של אריק קסטנר.
מאידך כבת למשפחה ייקית שהצילה את עצמה מהשואה, לאחר שגדלתי ללא דודים,בני דודים וכל מה שכרוך במשפחה מורחבת, היה לי קשר אמביוולנטי אל גרמניה ואל ברלין בייחוד.
חלפו שנים רבות עד שהתגברתי על המחסומים הרגשיים לבקר בה.
לראות את הקשיש הברלינאי חסר השיניים, ולדעת איזו תקופת חיים הוא עבר, סופה של המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה), נפילת הקייזר, בילוי בעיר קברטים, מועדוני לילה ושנות ה20 החוגגות, השפל הכלכלי, עליית הנאציזם, ההרס הנוראי אחרי ההפצצות של בנות הברית, הפלישה האנגלו-אמריקאית וסובייטית. המלחמה הקרה וחלוקתה של ברלין, וב1989 נפילת החומה ואיחוד העיר מחדש, וחזרתם של מוסדות השלטון לעיר.
ברלין שאתם מבקרים היום,אינה ברלין שלפני עשור ואם וכאשר תשובו אליה שנית,היא כבר תהיה אחרת. העיר היא כולה אתר שיחזור ובניה גדול. אולי אתר הבניה הגדול ביותר באירופה כולה.המהירות בה העיר משתנה, בתים נעלמים, מוזיאונים נפתחים,ממש מול עיני המבקר.

אין כמעט עיר בעולם שעברה כרוך בעתידה בצורה כל כך בולטת כמו ברלין. לצעוד ברחובותיה וההיסטוריה מתעוררת לתחייה מול העיניים. לבקר במוזיאון פרגמון ולהתקל בפלוגה של חיילים גרמנים מעורר זיכרונות לתקופות אחרות.

כיום אנחנו –שני עשורים לאחר נפילת החומה ועדיין קיימת החומה הדמיונית בין מזרחה ומערבה של העיר. הפערים מתבטאים כמובן בעושר של המערב מול ההתפתחות האיטית יחסית של המזרח. אבל צבע השיכונים והאפרוריות בולטת בחלק המזרחי. כיום יש מגמה של נוסטלגיה והתרפקות על התקופה של העיר המחולקת, ואולי אחד הסמלים לכך הוא המאבק לשימורו של האיש הירוק ברמזור.

העיר כיום, בירתה המחודשת של גרמניה. כ7000מסעדות,שלשה בתי אופרה, אולמות קונצרטים, 35 בתי תיאטרון ו170 מוזיאונים.(!).
ברלין ממוקמת במרכזו של אזור המוקף על ידי מדינת ברנדנבורג. מעל לשליש משטח העיר, הוא "ירוק". למרות כל ההפצצות של מלחמת העולם השנייה ואולי בגינן דווקא, ברלין משופעת עצים ,גשרים ונהרות. יש מי שטוען כי שמה של העיר מורכב "רוט" "ברי" שמשמעותו מקום רטוב, ואכן 4 נהרות עוברים בסמוך אליה,יוצרים לא מעט אגמים מצפון ודרום לה.
לאורך העיר מתפתל הנהר Spere .כמו כן רשת של תעלות ואגמים מקושרים לנהר הOder ממזרח העיר. תושבי העיר עשו שימוש מושכל בעורקי המים והעיר התבססה על תחבורה ימית, זו שהפכה אותה לעיר הנמל השנייה בגודלה בגרמניה עד מלחמת העולם השנייה.
רשת זו אפשרה מעבר מוצרים וחומרי גלם . גם כיום נעשה עדיין שימוש מסחרי בנהרות.
ברלין מתחלקת ל23 רבעים, כאשר המרכזיים הם:
מיטה Mitte (מרכז-מזרח), בו שער ברנדנבורג, אונטר דן לינדן,מוזיאון פרגמון ויתר המוזיאונים בקריית המוזיאונים. גם הרובע היהודי ואתריו נמצאים בתוך מיטה.
טירגארטן Tiergarte (כולל שונברג וקרויצברג) ,הכולל את גן החיות ותחנת הרכבת.
הרובע החדש הכולל את פוסטדם,המוזיאונים במרכז התרבות ,שרידי החומה.
ושרלוטנבורג ( ושונברג הסמוך) המכיל את ארמון שרלוטבורג, קודאם , חנות ק.ד.ו
רבעים קרויצברג ופרידירכשטיין ובהם הרבה אתרים כמו צ'ק פוינט צ'רלי הידוע, קטע הגלריה של חומת ברלין, תערוכת הטופוגרפיה של הטרור, אבל גם המוזיאון היהודי החדש המרשים.

אבל לפני מלחמת העולם השנייה העיר הייתה אחרת לחלוטין, -מרכז כמו בערים אחרות, עם משרדי הממשל, מוזיאונים,ארמונות ,אוניברסיטה ובמעגלים ההיקפים בניה עממית ועוד יותר רחוק התעשייה.
הפצצות מלחמת העולם השנייה, מחקו חלקים שלמים מהמפה. בנוסף לכך הוקמו למעשה שתי ערים, שני מרכזים ושתי תפיסות עולם הקפיטליסטית והקומוניסטית.
חיבור העיר יחדיו מחדש בסוף המאה ה-20 יצר יצור כלאיים, יפה,אך משונה. לא עיר עם טבור ברור כמו ערים אירופאיות אחרות.
מיהם תושבי העיר כיום?
העיר בת 3.5 מיליון תושבים,מחציתם מתחת לגיל 35, ומתוכם כ2/3 הם משקי בית של איש אחד(רווק). כ400.000 מתושבי העיר מגדירים את עצמם כהומוסקסואלים ולא בכדי העיר מכונה סן פרנסיסקו של אירופה.
בעיר גם קהילת מהגרים גדולה מאד, ולקהילה התורכית משקל נכבד בה.