ההיסטוריה של ברלין

פעם פעם התגוררו פה שבטים סלאביים- רק מצאו עקבות. אח"כ במאה ה-12 הוקם על הגדה הצפונית כפר גרמני ששמו קולן coelln היכן שהיום תוכלו לראות את אי המוזיאונים וכנסיית ניקולאי. סוחרים התיישבו על שתי גדות נהר השפרה שכן המסחר בימי הביניים היה ברובו ימי ולכן המיקום היה נכון להתיישבותם. נקודת הזמן שהגרמנים מגדירים כ"תחילת ברלין" היא שנת 1244 – משנה זו היה מסמך כתוב שציין את השם ברלין ולא קולן ליישוב במקום.
שמה של ברלין –אולי מהשם הסלאבי "berl" שאינו קשור לברל'ה השבלול אלא בסלאבית "ביצה/מאגר מים" ובהחלט אפשר להבין מדוע קראו לה כך. כנראה ששמה הקדום קולן-הוא על שם עיר המוצא קלן שעל הריין. בכל מקרה בלי להסתבך עם השמות הגרמניים ב1307 החליטו להקים בית עירייה משותף-של קולן ושל ברלין ודי מהר לקחו את הדוב בתור סמל של העיר החדשה. אם אתם מתעניינים במיוחד במוזיאון הדום אפשר לראות את שני המסמכים זה של העיר קולן וזה של ברלין, ואם לא- אז תאמינו לי. למעשה ברלין "בלעה" את קולן די מהר ובתחילת המאה ה-14 בעיר החדשה התחוללו שריפות קשות שחיסלו חלקים נרחבים ממנה.
נקודת ציון חשובה בהתפתחות העיר הייתה 1415, שנה בה האלקטור פרדריך מקבל את המינוי המכובד מהקיסר של האימפריה הרומית הקדושה (או אוסטריה של ימינו) הראשון הניח את היסודות להקמתה של שושלת ארוכה לבית הונצולרן... נותן לסמל העיר (דוב) את השרשרת ומנעול –והמסר ברור- הדוב של ברלין קשור היטב ועתה בשליטת בית הוהנצלרן. צאצאי המשפחה שלטו עד מלחמת העולם הראשונה קודם כל האלקטורים של ברנדנבורג, אח"כ מלכי פרוסיה ובסוף קיסרי גרמניה (רק שניים וזהו).
ב1432 הוחלט על איחוד של שני ישובים ברלין וקולן, תוך בניית חומת מגן משותפת. לא הכול עבר חלק וב1448 חלק מתושבי העיר התנגדו לבניית הארמון של האלקטור בברלין (ליד כיכר מרקס אנגלס דהיום), התנגדות מדוכאת והמתנגדים סופגים נזקים כלכליים. החל מ1451 היא עיר המגורים הממלכתית של האלקטורים לבית ברנדנבורג. תוך פחות מיובל שנים היא בירת המחוז.
למעשה השנים הבאות היו קשות כמו בכל אירופה, ב1539 האלקטור הופך פרוטסטנטי, בעקבות זה רבים מצטרפים כולל פליטי ארצות השפלה שעברו להתגורר בברלין התומכת. האסון האירופאי הגדול של המאה ה-16, מגיפת הדבר, לא פוסחת על העיר .
בשנים 1618- 1648 מלחמת שלושים השנה השפיעה קשות על האוכלוסייה. במהלך המלחמה העיר נכבשת והאלקטור בורח. בתום המלחמה עם חזרתו אליה בעיר התגוררו רק 6000 איש, חצי מהכמות לפני המלחמה. מי שמקבל את השלטון בעיר ומתחיל להצמיח את פרוסיה ואת גרמניה העתידית הוא פרדריך ווילהלם שגם נקרא האלקטור הגדול או פרדריך הגדול. הוא החל את שלטונו ב1640 והרחיב את גבולותיה המוניציפאליים, אבל מעבר לכך הוא קלט לעיר פליטים-בין אם אלו הההוגונטים מצרפת או היהודים מוינה (המספר קטן בהרבה) העיר הפכה להיות עיר של סובלנות דתית.
מבחינת הבינוי בעיר- הוא נטע את השדרה המחברת את הארמון עם גן החיות הפרטי שלו- מה שבהמשך הפכה להיות אונדר דן לינדן, ביצר את העיר, כרה תעלות מגן וכן תעלות המחברות אל פולין של היום והמבורג בצפון מה שהפך את ברלין להיות עיר נמל למרות שאין לה מוצא ישיר לים.
1701 האלקטור פרדריך השלישי לבית ברדנבורג ממליך את עצמו על כל פרוסיה וכך הופכת ברלין להיות עיר הבירה של כל פרוסיה. הוא הצליח לגלות סובלנות דתית שמשכה לעיר פליטים רבים הוגונוטים מצרפת השכנה. תוך מספר שנים (1709) הוא מאחד כפרים ושכונות רבות, בונה מבני צבור בעיר, ואת הארמון (שרלוטנבורג). תוך עשור (1710) גם ערים אחרות מצטרפות ל"איחוד ברלין".
הבא בתור אחריו ודי מהר היה ב1713- פרדריך וילהלם הראשון שכונה "מלך הצבא", הוא קבע את חינוך החובה בכל פרוסיה, ושלט עד 1740, בתקופתו הוחלט על הסרת הביצורים וחומות העיר שכבר לא היו שימושיים במיוחד לאור התפתחות הטכנולוגיה וכלי הנשק.
ואז הגיע פרדריך השני ב1740, הוא המכונה פרדריך הגדול, שמלך מ1740 ועד 1786- הפך את ברלין לאחת הבירות האירופאיות המשמעותיות. האדרת שמו באמצעות בניה, הוסיפה לכבודו כמו גם לעיר עצמה.
נדלג על יורשו וילהלם הנפוח שלא היה מאד חשוב, אבל נספר על ביקורו הקצר של נפוליון בברלין בראש צבאו ב1806 כיבושה הוא גזל את פסל המרכבה שעל שער ברנדנבורג, ורק אחרי נפילת שלטונו הפסל חוזר מפריז לברלין.
מי שמלך בשנים 1797-1840 (חוץ מהפסקה קצרה של שנתיים של "ביקור נפוליון") היה פרדריך וילהלם השלישי, שמלך על פרוסיה ובברלין שאותה תקופה היו כבר 200.000 תושבים. אחרי כיבוש נפוליון העיר נבנתה כמרכז תרבותי אירופאי- נבנית האוניברסיטה, תחיית המדע, מוסיקה, ספרות ותיאטרון תופסים מקום נרחב. האדריכלות הופכת למשמעותית שינקל וראוך תופסים את מקומם ולא מעט ממבני הציבור שרואים היום נבנו על ידם או בהשראתם.
אחריו הגיע ב1840-1861 פרדירך וילהלם הרביעי שחיזק מאד את התפתחות התעשייה, 1848 היא שנת כישלון אביב העמים, ברלין הופכת לעיר מתועשת.שנים אלו גורמות גם להתפתחות הרכבות, נפתחים קווי הרכבת מהעיר ואליה ובראשית המאה ה-20 גם מערכת הרכבת התחתית.המהפכה התעשייתית שינתה את פניה של העיר. הרחובות גדלו, בנייה רבה, תחבורה שוקקת ופרברים מרוחקים הוכללו לתוכה.
ברלין היא כעת בירתה של האימפריה הגרמנית החדשה, אלו שנים של שגשוג כלכלי. וילהלם הראשון מינה את אוטו פון ביסמרק כראש הממשלה ותורם לאיחוד הכפוי של צפון גרמניה מה שהופך את פרוסיה הגדולה/הרחבה למעצמה של ממש. לא בכדי זו הפכה להיות מעצמה, אלא עשתה שימוש בכך וב1870 פרוסיה פלשה לצרפת בעיקר בחלקה המזרחי הנתון בויכוח בעלות ושייכות-חבל אלזאס לוריין, ובעקבותיו ב1871 ווילהלם הראשון מכתיר את עצמו לקיסר קייזר. העיר עצומה בגודלה ויש בה כמעט מיליון תושבים. היא מוגדרת כבירת הקיסרות –הרייך השני. ההכרה הבינלאומית לא איחרה להגיע וב1872 מתקיימת בעיר "ועידת שלשת הקיסרים" פרנץ יוזף האוסטרי, הצאר אלכסנדר מרוסיה וכמובן קייזר וילהלם הראשון.
העיר צומחת ומתפתחת, יש בה תערוכות תעשייה, הרכבת החשמלית הראשונה בעולם פועלת בה, העיר מוארת מזמן בחשמל, יש בה טלפון-בקיצור עיר מודרנית.
1888 שנת שלשת הקיסרים- אחרי מותו של הקייזר וילהלם הראשון ב1888שולט בנו פרדריך השלישי שמלך 99 יום ומת מסרטן ותוך שלשה חודשים ממותו של הקייזר יש קיסר נוסף- וילהלם השני בנו של פרדריך השלישי. וילהלם השני היה עם תיאבון אימפראלי לא קטן, הבעיה המרכזית הייתה שהמעצמות האחרות כבר השתלטו על רוב היבשת השלישית והמזרח ולא ממש השאירו לו פרוסת עוגה. הוא מחליט להיות מעצמה צבאית ורוב חייו הוקדשו להעצמת הצבא והצי. היות וביסמרק שעל ברכיו גדל, מתנגד לגישתו הוא מפטר אותו ומוביל מדיניות של הסלמה מול מדינות אחרות באירופה. התערערות המלוכה בבית האבסבורג מחייבת אותו לצאת להגן על אוסטרו-הונגריה, המלחמה גם תשרת אינטרסים אחרים של פרוסיה ואכן ב1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה.
ברלין הייתה ענק תעשיה, אבל תוצאות המלחמה הגדולה הביאו למרד בכל גרמניה בראשו עמד שניידמן, מנהיג הסוציאל דמוקרטים, מנהיג השמאל הרדיקלי ליבקנכט ושותפתו רוזה לוקסמבורג הכריזו על התקוממות לא לאורך זמן כי לאחר שנה נרצחו מנהיגי המרד.
1918 לאחר הפגנות ענק עקב התבוסה במלחמת העולם הראשונה, הקייזר וילהלם השני, מתפטר- גולה להולנד שם נפטר במהלך מלחמת העולם השנייה. שנה לאחר מכן נבחר מנהיג הסוציאל דמוקרטים לנשיא הראשון של רפובליקת ווימר (הרייך השלישי ,מחליף הקיסרות).
ב1920 מספר רב של פרברים מצורפים לעיר עצמה והיא גדלה ומונה 4 מליון תושבים. מתוכם 600.000 מובטלים. אלו השנים של תוהו ובוהו פוליטי, הקמת הרפובליקה –רפובליקת ווימאר מוכרזת על ידי הפרלמנט. נקבע חוק "ברלין הגדולה" מספר רב של פרברים מצורפים לעיר עצמה והיא גדלה ומונה 4 מליון תושבים. מתוכם 600.000 מובטלים. ובכל זאת העיר ברלין היא הגדולה ביותר באירופה של אותה עת.
1933 המפלגה הסוציאל דמוקרטית (נאציים) עולה לשלטון והאולימפיאדה של 1936 היא מפגן הסברה של הנאצים. היו תוכניות רבות לבנות את ברלין כ"בירת העולם" אבל אלו נדחקו הצידה בגלל המלחמה. עליית הנאצים לשלטון נחגגת בתהלוכת לפידים דרך שער ברנדנבורג. ב27 לפברואר 1933 הרייכסטאג נשרף על ידי פעילי המפלגה הנאצית. באפריל הם מודיעים על החרמת כל העסקים היהודים, וכחודש לאחר מכן מתרחש אירוע נוראי של שריפת הספרים בכיכר בבלפלאץ ליד האופרה.
במהלך הכינוס השנתי של הנאצים בנירנברג, הם מחוקקים את חוקי הגזע, תיעוד מחריד לתהליך תוכלו לראות בבית ועידת וואנזה (שהתקיימה ב1942).
המשחקים האולימפיים התקיימו ב1936 בברלין והעולם כולו מאמין שגרמניה פניה לשלום ולראייה היא המארחת של המשחקים הבינלאומיים. לא עובר זמן רב וב10 נובמבר 1938 לפני 70 שנה בדיוק התחולל "ליל הבדולח" בו הנאצים שרפו את 80 בתי הכנסת של ברלין וזרעו הרס במוסדות והעסקים היהודיים.
1 ספטמבר 1939 יום המוגדר כיום פריצת מלחמת העולם השנייה עם הפלישה הגרמנית לפולין. באותה עת בברלין חיים 4.3 מיליון תושבים. הגרמנים מתחילים בגירוש יהודי העיר ב1940 יהודי העיר נכלאים במחנה זאסנהאוזן באוריינבורג. אחרים מגורשים דרך תחנת גרנוולד (רציף 17) לאושוויץ.
רק לאחר שנתיים מתקיימת ועידת וואנזה הקובעת את תהליכי החיסול והפתרון הסופי.
ב1943 גבלס שהיה שר התעמולה הודיע על המלחמה המוחלטת ובאותה שנה הופגזה העיר מהאוויר באופן מאסיבי. במרץ אותה שנה נעשה ניסיון נפל להתנקשות בחיי היטלר בבניין זיגהאוס בעיר המשמש כיום המוזיאון לתולדות גרמניה.
מלחמת העולם השנייה התנהלה בשלוש חזיתות מרכזיות- זו של האוקיינוס השקט,זו של צפון אפריקה וזו של אירופה-מזרח ומערב. בזמן המלחמה מדינות הציר-כבשו חלקים נרחבים מאירופה, בשלבים שונים היו נקודות מפנה שונות, ובסופן ב30 באפריל 1945 היטלר התאבד כאשר הבין כי הצבא האדום מגיע לברלין, מה שקרה ב2 מאי 1945.
מתוך תושבי העיר שלפני המלחמה נותרו 2.8 מיליון תושבים-כלומר מיליון וחצי נהרגו או נעלמו.
מתוך 160.000 יהודי העיר לפני עליית היטלר לשלטון- נותרו בה 7000 איש.
כמעט חצי מהמבנים בעיר הרוסים, רובם במרכז העיר (מיטה). עם ניצחון בנות הברית העיר מחולקת ל- 4 גושי שליטה וניהול-רוסי, אמריקאי, בריטי וצרפתי. שיטה זו הייתה ברוב הערים בשליטה מעורבת שלאחר המלחמה בגרמניה. ב1948 שלש המדינות המערביות מנהיגות מדיניות כלכלית (רפורמת המטבע) לה מתנגדת ברית המועצות וב - 1948 הסובייטים מכתרים את העיר, הכוחות של החיילים האמריקאים מחזיקים בצד המערבי. המטרה של הסובייטים להכריח את צבאות המערב להתפוגג מברלין. אבל מדינות המערב מטילות משלוחי אספקה לחלקים הנצורים והסובייטים נסוגים. כאן למעשה הוחלט על חלוקתה של ברלין לשניים-הרפובליקה הדמוקרטית DDR, שלוותה ב1961 בבניית חומה מפרידה לאחר שתושבי מזרח העיר מנסים לערוק למערבה. אורך החומה 155 ק"מ והיא מנתקת את המזרח של העיר ממקומות העבודה שלהם, משפחות נפרדו...אבל ללא הועיל.
1971 נחתם הסכם בין הכוחות הברית והסובייטים בדבר זכות ביקור של מערב ברלינאים במזרח והסכמה על מעמדה של גרמניה המערבית. ב9 בנובמבר ב1989 נאלץ קרנץ שהחליף את הונקר בתור ראש ממשלת גרמניה המזרחית DDR להיכנע ללחץ הציבור ופותח את הגבולות בין שתי הגרמניות. תוך כמה שעות מאות אלפי אזרחי העיר יוצאים עם פטישים ובידיים ערומות ומפילים את חומת ברלין.
לוקח עוד שנה ובאוקטובר 1990 שתי הגרמניות מתאחדות לאחר התפרקותה של מזרח גרמניה. ברלין הופכת שוב להיות בירת כל גרמניה ובדצמבר 1990 מתקיימות בחירות לרשות המקומית המשותפות לכל תושבי העיר. תוך 4 שנים נציגי המעצמות הכובשות מתפנים מהעיר, וב1996 תושבי העיר דוחים את ההצעה להתמזג עם מדינת ברנדנבורג הסמוכה. רבעי העיר חולקו מחדש,ב 1999 מחליטים על הקמת הרייכסטאג מחדש, והעברת הפרלמנט לברלין.