ברזיל

יום 26 לטיול

מפלי איגאסו מהצד הברזילאי והסכר

זהו אנחנו כבר לגמרי בברזיל ,מרגישים כבר את תחילת הסוף של הטיול. את הבוקר התחלנו בביקור בסכר של איטייפו Itaipu –מפעל הידרו אלקטרי מהגדולים בתבל בבעלות משותפת של ברזיל ופרגוואי על משולש הגבולות ברזיל-ארגנטינה- פרגוואי. בשאלה על העימות והחיכוכים בין ברזיל לארגנטינה בנושא ניצול המים, ענה המדריך המקומי שהפוליטיקאים יכולים לריב על מים ומשאבים אבל הברזילאים עוינים את ארגנטינה בגלל הכדורגל. הכול עניין של נקודת מבט.
הביקור התחלק לתצפית בסרט תדמית ,מבט על הסכר בזוויות שונות וחזרה על הסכר עצמו.

משם המשכנו לצד הברזילאי של מפלי איגואסו. תהינו-למה עוד פעם המפלים? לא הספיקו אתמול? בשביל מה שידור חוזר?- כשהגענו הבנו כי נקודת המבט מברזיל יפה לא פחות (אולי אפילו יותר) מזו של ארגנטינה. . הצד הברזילאי מתאפיין במבט הפנורמי שהוא מאפשר על המפלים לכל אורכם וגובהם.

לא הספקנו לרחף במסוק או לבקר אפילו בפארק הציפורים ומיהרנו אל הטיסה שתקח אותנו מאיגאסו אל סאובדור דה באהיה.
שדה התעופה הקטן היה הכי נוקשה מעצבן ולא נעים עבורנו כמטיילים,אבל גם אחרי שקילת המזוודות התיקים והעברת החפצים מיד ליד – הכול עבר והגענו אל כתם הצבע הססגוני סאובדור.
עם ההגעה לעיר מייד יצאנו אל מופע פולקלור קנודמבלה וקפוארה, לא כל כך הבנו את ה"עלילה" ומיקומו בתחילת הביקור בעיר ולפני שהכרנו את המסורת המקומית והמשמעות של הדמויות השונות ,עיקר אותו קצת מתוכן –אבל בפני עצמו היה מעניין ושונה.
ביציאה מהמופע נתקלנו בתהלוכה מקומית לקראת חג המולד ,תזמורת ואווירה נהדרת מקומית שהיו יותר מוצלחים לטעמנו ממופע מתוכנן לתיירים.

המלון לשלשת הלילות הקרובים לא נמצא בתוך העיר או בשוליה אלא ליד שדה התעופה.
MERICAN TOWERS
CATUSSABA BUSINESS
מלון טוב, מרווח,חדרים גדולים,אוכל סביר ובריכה נחמדה (שלא הספקנו לעשות בה שימוש) אבל כאמור רחוק ממרכז העיר ולא מומלץ בשל כך.

יום 27 לטיול

ליד סאובדור דה באהיה

בבוקר נסענו אל סנטו אמארו Santo Amaro עיירה שנמצאת כשעתיים נסיעה מסאובדור דה באהייה. הסיבה להגעה לעיירה זו הייתה בעיקר השוק המקומי. אכן נחמד ,ססגוני,אמיתי ומקומי ולא תיירותי.שפע של פירות וירקות טרופיים אבל לא בטוח שהיה שווה את הנסיעה כולה.
העיירה בעלת לחות גבוהה, גשמים שופעים,קרקע עשירה כל אלו ספקו את התנאים הנוחים לגידול הטבק הסוכר . התמוטטות ענף הסוכר אירעה במאה ה-10 ועד אז סנטו אמארו הייתה מרכז התעשייה.
כיום רואים את הבתים המתפוררים של אילי תעשיית הסוכר לשעבר לאורך רחובותיה העתיקים של העיר.
רבים מהעבדים שהובאו לכאן נשארו לגור באזור גם אחרי ביטול העבדות ב1888,מספר תושבים ממוצא אפרו ברזילאי גדול והעיר משמרת את התרבות.
מכין מיץ הסוכר

פירות בכל צבעי הקשת

משם המשכנו אל חווה חקלאית מקומית שם אכלנו צהרים והתענגנו על השלווה

אל מפעל ייצור טבק בשיטות ידניות ואל העיר קאשואירה הנמצאת בסמוך .

פעם הייתה עיר משמעותית ומסחרית האדריכלות מעידה על העושר הקולוניאלי. אבל- כשנפתחה דרך יבשתית לסאובדור- קאשואירה איבדה מחשיבותה ועצמתה, הנמל דעך ,הבתים ננטשו, רק לאחרונה החלה העירייה לשקם את מרכז העיר העתיק- בסיכומו של יום, לא בטוח שהיה שווה את הנסיעה הקשה בחום המעיק,ואולי כן?

יום 28 לטיול

סאובדור דה באהייה

היום הוקדש כולו לעיר היפה והמעניינת הזו .העיר הוקמה על ידי פורטוגל ב1549 על חופי מפרץ באיה ,היא העיר השלישית בגודלה בברזיל (אחרי סן פאולו וריו דה ז'אנרו) לחופי מפרץ כל הקדושים- באיה גי טודוס אוס סנטוס. עיר המשלבת חדש וישן. העיר שמשה כעיר מושבם של צאצאי העבדים האפריקאים שהובאו לברזיל בעיקר מאנגולה וניגריה בתקופה הקולוניאלית כדי לעבד את שדות קני הסוכר ומטעי הקפה. לא מעט מסורות בתחומי הדת ,לבוש ,מאכלים, אמנות הלחימה (קאפוארה) והמוזיקה האפריקאנית והפורטוגזית של האזור והמיזוג שהיא יוצרת בניהן –שהופך את המוזיקה לייחודית.

התחלנו את הבוקר בסיור חופי הרחצה

נפלנו במקרה על יום ראשון בו היו תחרויות ליגת הכדורגל המקומיות, בכל מקום-בשכונה,על שפת הים או במגרשים.עם נעלי ספורט או יחפים בתוך המים-כולם משחקים כדורגל.

דיג אוהב דגים?

אל המבצר

אגם האלים
Dique Do Tororo עם 8 פסלים של דמויות האורישות של דת הקנדומבלה עומדות בלב האגם. כל דמות אוחזת בידה כלי אחר המתאים לסמליות ולתפקיד שלה , ולכל אחת צבע ביגוד המאפיין אותה. אחת האורישות המרכזיות היא ימז'ה (האפריקאית) – מריה (הקתולית) שהיא אלת הים העולה מן הגל מלכתם של יורדי הים ומלבושה שמלה כחולה כים רקומה חוטי כסף כמו קצף הגלים וכן הלאה. פגשנו אותן אמש במופע הפולקלור.

שוק Mercado modelo
מבנה שהיה בעבר בית מכס .בכיכר מאחורי השוק הופעות קאפוארה היום ובעבר עגנו הסירות ופרקו סחורה.
הבניין משמש כשוק לעבודות יד. מקורה ,שופץ 1984 אחרי שריפה.

Igreja Senhor do Bonfim
שילוב של הנצרות והדת אפריקאית והמקום תפילה המרכזי לדת הקנדומבלה. הסרטים הם סימן של מזל ולאורך כל הביקור בעיר ניסו לחלק לנו אותם הרוכלים והסוחרים השונים (חלק חינם וחלק תמורת תרומה ).
החדר עם הגפים התלויות הן הוקרת תודה מאלו שנרפאו ממחלה ותולים כאן את דמות הפלסטיק של האיבר הפגוע שנרפא-קצת ביזארי .

 

וסיימנו ברובע העתיק המרתק – פלואוריניו Pelourinho

המרכז ההיסטורי המשוחזר של העיר. פירוש השם "עמוד ההלקאה" ובעבר התייחס אך ורק לכיכר המשולשת הקטנה בלב העיר שם הוענשו העבדים בהלקאה פומבית. פלוריניו נמצאת מראש מצוק גבוה מעל האזור המסחרי של העיר נבנתה במאה ה18-19 ננטשה מאוחר יותר ורק לאחר שהוכרזה ב1985 על ידי יונסקו כאתר מורשת עולמי- הפכה להיות משוחזרת ויעד מגורים. הרובע מלא אווירה –אפשר לראות את המוכרים של הציורים המקומיים, קבוצת קפוארה אותה פגשנו או דומותיה כבר בשוק. הרבה טיפוסים מיוחדים ובלטו מאד הנשים השחורות שלבשו שמלות עם תחתיות מנופחות כמו דמויות האורישות של דת קנדומבלה הנפוצה כאן.

הכיכר המרכזית

המשכנו לשוטט ברובע בחלקים שמותר היה (ובאחת הפעמים שוטר נבח עלינו כשסטינו לרחובות ה"אסורים") ראינו את הבית של ג'ורג' אמאדו- שלמעשה למרות שכל ספריו עוסקים בעיר ,וברובע במיוחד הוא מעולם לא התגורר כאן.

הלינה באותו המלון.כל מה שנותר לנו לראות בטיול זוהי ריו דה ז'נארו-שעון הזמן הולך ואוזל. בערב נערכה שיחת ציפיות (בלי סדינים ) בחצר ליד הבריכה.

יום 29 לטיול

ריו ,אנחנו באים

הטיסה לריו יצאה מאוחר יחסית, הגענו לעיר בשעות הצהרים. סיבוב קצר במרכזה העתיק (סנטרו)

ראינו את הכנסייה החדישה Catedral Metropolitana- מבנה מרשים בצורת חרוט קטוע ,בגובה 75 מטר ויכולה לקלוט 5000 איש בו זמנית .4 חלונות ויטרז' בגובה 60 מטר מרשימים.

וישר אל הרכבל להר הסוכר.
לדאבוננו השמש נעלמה ועננים וגשם מילאו את השמיים,
למזלנו עוד בשהותנו בהר הסוכר העננים התפוגגו והשמש זרחה שוב.

הר הסוכר מסמליה של העיר בגובה 396 מטר .שמו מהמאה ה-19 כנראה כי הוא מזכיר תבנית לזיקוק סוכר (חרוט סוכר) החל מהמאה ה-19 החל כאן ספורט(מסוכן) של טיפוס סלעים ויש מעל 50 מסלולי טיפוס.
העלייה התבצעה בשני רכבלים-התחתון עד תחנת הביניים בגובה 215 מטר ונקודת התצפית(גשם) ואח"כ עוד רכבל עליון אל הר הסוכר עצמו. היום בהיר רואים עד שדה התעופה וכל חופי ברזיל.

המלון
South American brazil

Rua Francisco Sá, 90 - Copacabana

מלון סביר. חדרים בגודל סביר. יש מיזוג אוויר. והעיקר-מיקום מעולה ליד חופי קופקבאנה. נגיש מאד.

יום 30 לטיול

את הבוקר התחלנו בטיול ג'יפים ל יער טיג'וקה .במזל שלנו הג'יפ שלנו נתקע בדרך והיה צריך חלוץ כדי להגיע אל יתרת הקבוצה שחיכתה בסבלנות.
השמורה היפה בה נמצא הר קורקובאדו. זה היער העירוני הגדול ביותר בעולם. בתוכו מעיינות טבעיים, 200 סוגי ציפורים,יונקים קטנים, שטח הפארק 39 קמ"ר ,והוא למעשה מגן על מה שהיה פעם יער הגשם שהקיף את העיר. פרנסי העיר היו מספיק חכמים להרוס את מפעלי הקפה שהיו כאן ולהחזיר את היער שהיה בעבר ושומר. בפארק יש כ-150 שבילי הליכה,נקודות תצפית,מפלים, והמון ציפורים-כדאי לשמור על השקט.
למרות שראינו כבר לא מעט יערות גשם- הביקור ביער היה קצר מדי עבורנו והיווה טעימה בלבד.

משם המשכנו עם אותם ג'יפים אל הכניסה לקורקובדו.אחד הסמלים של העיר-ושל ברזיל כולה.
עולים ברכבים מקומיים ורכבת שיניים. בתהליך מהיר ויעיל למרות התור העצום שחשבנו שנעמוד בשמש עוד שעות רבות.

הר קורקובאדו בגובה 706 מטר ומקור השם כנראה מהמילה גיבן המתארת את צורת ההר עצמו. על הפסגה ניצב הפסל של כרישטו ריג'נטור- שהפך להיות הסמל של ברזיל כולה. נחנך ב1931 לציון 100 שנה לעצמאות ברזיל. הוא הובא מצרפת לברזיל באוניה והוא נגרר ממרגלות ההר על פסי המסילה עד הגובה בו הוא ניצב.

הג'יפים והמדריכים המקומיים הובילו אותנו למרומי אחת הפאבלות המאורגנות ומשם ירדנו ברגל במדרגות הרבות (מאד מאד) דרך השכונה הענייה. קצת למדנו על אורח החיים של התושבים ,יש מאיתנו שאהבו את הסיור ואחרים ממש ממש לא אהבו את התצפית באחרים כאילו הם קופים בכלוב (במחשבה שנייה-מי בדיוק פה הקופים ואיפה נמצא הכלוב?)
הפאבלות מפורסמות לא פחות מהר הסוכר או קורקבדו. מתגוררים בהם כ20% מתושבי העיר, חלקן ממש ישובי ענק ובהם מתגוררים אפילו חצי מיליון תושבים בפאבלה אחת. אי אפשר לעיר של חצי מליון נפש "שכונה" בכל מקרה.
הפאבלות לא נמצאות בשולי העיר אלא בתוכה, על הגבעות ובמיקום הטוב הכלכלי של העיר. בחלקן שולטות עדיין הכנופיות והסמים אבל חלקן מאוכלסות באנשים מהישוב רק עניים יותר.

את הערב סיימנו בהדלקת נרות חנוכה בחוף הים של קופקבנה עם יהודי העיר

יום 31 לטיול

חלק מחברי הקבוצה נשארו בעיר לקניות ,אנחנו נסענו ל פטרופוליס Petropolis
הדרך לשם יפיפייה.
חלומו של דון פדרו הראשון הייתה לבנות כאן בית קיץ. חלום זה הוגשם על ידי בנו דום פדרו השני שהתאהב גם הוא באזור.
ב1843 לפני שהתחילו בכלל לבנות את הארמון הוא הכריז על יסוד פטרופוליס כמשכן הקיץ של הממשלה.
במהרה עלתה חשיבות העיר וכיום היא משמעותית בשל פארק הלאומי הסמוך ומוקדי העניין המלכותיים בה.
ביקרנו בגנים שליד ובארמון המלכותי- בו אסור לצלם אבל צחקקנו לא מעט מההחלקה על הרצפות עם הנעליים המיוחדות

לאחר מכן הלכנו אל הקתדראלה המקומית דרך הרחובות היפים של העיר

וסיימנו בהצצה בארמון הקריסטל בנוי על שלד מתכת שנשלח לברזיל באוניה וכאן צופה בזכוכית . בהתחלה היה אמור להיות חממה לסחלבים,אח"כ אולם תצוגות לירידים, והסוף היה אולם נשפים של הקיסר. כאן נערכו לא מעט מסיבות מפוארות.
אחד הסיפורים על הנסיכה איזבל ב1888 שכאן חתמה על צו המורה לשחרר 100 עבדים, ובהמשכה של אותה שנה בכלל ביטלה את העבדות בברזיל,החוק לביטול העבדות נקרא לאו אורייה-חוק הזהב.
היום משמש בעיקר לתצוגות, תערוכות,בית קפה ובעת הביקור שלנו- שוק חג מולד קטן

חזרנו לריו וביקרנו במפעל שטרן לתכשיטים ובתצוגה שלו ומי שרצה המשיך בטיול ושוטטות ברחובות העיר ברובע קופקבנה ואיפנמה בעיקר הקרובים אל המלון