פרו

יום 1 לטיול

 –טיסה תל אביב-מדריד-לימה
טסים-נוחתים- מגיעים ללינה- יום התארגנות והבנה איפה נמצאים (לא מבינים)
מלון
San Agustin Exclusive
SAN AGUSTIN EXCLUSIVE
JOSE ANTONIO
כתובת
San Martin, 550, Miraflores, 01 Lima
מלון סביר ,מרכז העיר. אוכל סביר –לא משהו לכתוב עליו הביתה.
כ-20 ק"מ משדה התעופה וזה מאד נוח לנחיתה בשעות הערב.
נחמד שנמצא ב Miraflores- רק שלא הספקנו לראות הרבה ממנה מעבר לחשיכה .

יום 2 לטיול

למעשה זהו היום הראשון לטיול בפועל כי הטיול שהתחיל אתמול היה כולו באוויר, אז היום ביבשה. מתחילים את הבוקר בביקור במירה פלוריס Miraflores,שכונת הגנים הנאה של לימה ,מביטים מהמצוק אל האוקיינוס ואל פארק רבין,כמובן שמצטלמים לצד הפסל. פארק האוהבים ,חביב עם פסל מאוהב וספסלים אה-לה גאודי ,ואל הסיור בעיר התחתית הבארוקית של לימה
כיכרות רחבות ידיים, מבני הבארוק ,בתים צבועים בכל צבעי הקשת . חלקם מאד צרים כמו באמסטרדם- שכן התשלום לארנונה הוא על פי רוחב המבנה ולכן בנייה צרה וארוכה כלפי מעלה.
המשכנו אל מוזיאון לרקו הררה המתעד את האינקה על שלל הקרמיקה,זהב,- אישית,אולי בגלל שמוזיאונים פחות מדברים אליי או בגלל העיתוי המוקדם בטיול והקושי להבין את המשמעות ההיסטורית- לא בדיוק התחברתי אל המוזיאון.
הקתדראלה בה קבור פיזארו
קטקומבות של כנסיית סן פרנסיסקו, עם שלל העצמות האפשרי

הכיכר המרכזית של העיר Plaza de Armas וטקס חלופי המשמר המלכותי וכמובן שהעיר עם הפגנות של צדק חברתי והפעם עם דגלים אדומים.תופים ורעש כמו שהפגנה אמיתית צריכה להראות ולהישמע לא מנומסים כמו התל אביבים שלנו. מאוחר יותר בטיול נתקלנו גם בהפגנה בבואינס איירס ושם לא רק תופים אלא ירי בתוך ההפגנה עצמה-אבל עוד נגיע.

כשיוצאים מלימה אל הכביש הפן אמריקה, רואים את שכונות העוני בשולי העיר ,אלו עוד ילוו אותנו לאורך כל המסלול של הטיול, כמו גם הבתים המוגפים בשערים וסורגים של יתר עשירי העיר והמעמד הבינוני.
נסיעה אין סופית של שעות לאיקה בניסיון כושל לראות את הדיונות ואת נווה המדבר לפני החשכה. חסר סיכוי לאור שעת החשיכה המוקדמת יחסית –סביב 18.00 וההגעה לאיקה בסביבות 20.00 אפילו לא דמדומים אופטימיים אלא חשיכה מוחלטת.
מכאן למלון סוויטות הילטון בפארקס,
Doubletree By Hilton
Resort Perú Paracas

באמת נווה מדבר מעולה. מלון רחב ידיים,כל חדר הוא דירה של ממש-נוף יוצא מהכלל אל האוקיינוס והבריכה של המלון. פינוק אמיתי.רק חבל שלא נספיק ליהנות ממנו ממש.

יום 3 לטיול

על הבוקר שיט לאיי לאיי באייסטאס (Baiistas) הנמצאים בתוך הפארק הלאומי פאראקס Paracas
,אי הציפורים הפינגווינים כלבי הים אריות הים וכל יתר חיות הים- מושבות אדירות של ציפורים מסוגים שונים בעלי כנף אחרים, פגשנו קומרנים עם רגליי אדומות ורגליים צהובות(אזהרה לציבור אם אני אדום או צהוב סימן שאני מרעיל-תתרחקו ממני)
בדרך יש תצפית יפה על ציור קדום ענק דמוי מנורה המיוחס אף הוא לתקופת ציורי.על פי מדידות יש חוקרים שטוענים כי הוא מהווה חץ מכוון לאזור ציורי נאסקה (או שכן או שלא?)

מושבת כלבי הים מפוצלת ,הקטנים נמצאים בגן ילדים עם המטפלת- אגב לא אחראית כי היא שוחה במים והתינוקות על הסלעים מתחרדנים בשמש. הזכרים בכלל יצאו להביא טרף הביתה. לביש מזלם פגשנו אותם על החוף הסלעי הסמוך,גם הם משתזפים בשמש הנעימה ואח"כ יחזרו עם סיפורים על יום העבודה הקשה שעבר עליהם ועל פקקי התנועה בדרך. האמת שיכלו להיות לא מעט פקקי תנועה כי על אותו מקבץ איים שטות כמה ספינות מטיילים וכולם באים להכיר את המגלן והנשר עם הכרבולת האדומה בלי להעליב נראה יותר דומה לתרנגול הודו מאשר לנשר מלכותי.

בשעות הצהרים טיסה במטוסים קלים בכל אחד יש 12 מקומות ישיבה .הפעם בשדה התעופה הקטן לא בודקים את משקל התיקים או המזוודות אלא שוקלים את הטסים ומשבצים לטיסות על פי המשקל כדי שמטוס יהיה מאוזן. מסתבר כי בטיסות של ישראלים ואירופאים אחרים נכנסים פחות אנשים למטוס, לא פלא-ראינו את המטוס של היפנים מגיע ,-רובם היו ירוקים או לבנים,אבל בכל מטוס היו 12 יפנים. אצלנו רק 8 או 9 טסים.
הטיסה כשעה וארבעים.
טיס המשנה גם מפנה את תשומת הלב למיקומם של קווי נסקא .מסובב את המטוס לצד ימין ולצד שמאל ולא מעט מהנוסעים מקבלים את הצבע היפני הטיפוסי בין ירקרק חיוור ללבן בוהק. אבל החוויה אינה רק פעילות דרכי העיכול בטיסה מסוג זה אלא ההתרשמות מהקווים הישרים לאורך 100 ק"מ ודמויות הקוף,תוכי,איש חלל,וקונדור- כולם מרשימים מאד.
העין תופסת את התמונה כולה ואם לא- הטייס יסובב את המטוס לסיבוב נוסף כדי שכולם יוכלו להתרשם,אבל המוח לא מצליח להבין כיצד נוצרו קווים אלו .איזו תרבות הייתה כאן שידעה להסתכל על החולות העצומים האלו מהחלל וציירה את הדמויות, לאיזו מטרה שימשו?האם היו סימני נחיתה לטייסי העבר ,או אולי שימשו לטקסים וריטואלים דתיים קדומים? מאיפה הכירו המקומיים את החיות האלו? אולי בכל זאת אריך פון דנקן צדק בתיאוריה שלו על מרכבות האלים? עד כה לא ניתנו כל הסברים אחרים לתופעה ולכן נצטרך להאמין באנשים מהחלל החיצון-כל עוד לא יהיה הסבר אחר.

החוויה מיוחדת במינה ,לפחות עבורנו חובבי אריק פון דנקן עוד ממזמן. חלק משמעותי מחברי הקבוצה לא התרשם כך וחלק אחר הרגיש כל כך לא טוב בטיסה שלא יכול היה להתרשם ממאומה רק לחכות לנחיתת המטוס הקל בחזרה.

בערב חזרה ללימה באותה נסיעה ארוכה ומתישה.
למה אי אפשר לקרב את לימה קצת?

יום 4 לטיול

השכמה מוקדמת ועוד לפני שידענו ששעה 05.30 אינה השעה המוקדמת ביותר בה אנו אמורים להתעורר. טיסה מלימה לפוארטו מלונדאדו- Puerto Maldonado
הטיסה עברה חלק כולל חניית ביניים בקוסקו שנתנה לנו דקה להרגיש את החום העצום שם.
הגענו לפוארטו וחטפנו שוק .40 מעלות חם ולח בצורה לא רגילה ,היות וכולנו ממושמעים לבשנו חולצות ארוכות בהירות או פחות בהירות, מרחנו את עצמנו בתרסיסי הגנה נגד יתושים ויצאנו לדרך באוטובוס ספארי מקומי אל סירות ארוכות מקורות שלקחו אותנו ואת האספקה היומית/שבועית אל הלודג' בג'ונגל.
הגענו וקיבלו אותנו עם ארוחת צהרים מאוחרת –בשעה 17.00 של המאכל המקומי-עיסה של אורז ועוף אפוי בעלי בננה. המאווררים בחדר האוכל הם לקישוט בלבד.
ידענו מראש כי התנאים לא יהיו משהו כי מדובר על לינה בג'ונגל-אבל להתקלח במים קרים היה די קשה לכולנו. חשמל פעיל רק בין 5 ל10 בלילה, וחוץ מזה המקום היה ירוק ,ידידותי ולח בצורה שהציעה לנו לוותר על המקלחת כי שנייה אחריה, הרגשנו בדיוק אותו דבר.
יצאנו לשיט לילי לתפוס את תניני קיימן, היה נחמד . התנינים היו הבלחות אור קלות בשולי המים,אבל החוויה הייתה נעימה וקרירה.
פוארטו לא יושבת על האמזונס עצמו אלא על אחד היובלים הגדולים שלו מאדרה דה ריוס. גיאוגרפית זה חלק מאגן האמזונס על כל הצמחייה ובעלי החיים שלו. אבל אי אפשר להגיד ששטנו על האמזונס אלא על אחד היובלים ה"קטנים" יותר שלו. אגן האמזונס משתרע על יותר מ60% שטח פרו וחיים בו רק 5% מהתושבים של פרו. הוא עצום משני צידי קו המשווה מכוסה ביערות הגשם שהרוויחו את הכינוי בצדק רב

הלינה ב eco amazonia
להפתעתנו נרדמנו כולנו מעולה ומוקדם מאד –מה שלא מנע מחיות היער, הקוף העצבני והתוכי ז'קו להעיר אותנו בשעות הפראיות של 4 בבוקר למחרת.

יום 5 לטיול

השכמה ב4.30 יציאה לסיור ביער הגשם ב06.00 בבוקר, שעות שלרוב אנחנו רק מתהפכים לצד שני במיטה במהלך הסיור –אחד אחרי השני ואחרי ויקטור המדריך משבט המפוצ'י המקומי עם המאצ'טה בשביל הרושם בעיקר, צעדנו עקב בצד אגודל ,השתדלנו שלא לעצבן נמלים, פגשנו מרמיטות,ראינו עץ נודד,ועץ ההודעות הצועקות ,אבל לא הרבה בעלי חיים. מסלול שחזר לנקודת המוצא באופן מעגלי.

השלב הבא היה שיט לאי הקופים,הליכה בחולות (קשה) בחום נוראי והאכלת קופיפים מסוגים שונים בבננות.
המסלול הנוסף היום היה ביקור במשפחה מקומית- לטעמי מזויף ותיירותי מאד, אבל החוויה הייתה השיט לשם והגשם שהתקרב אלינו ראינו את וואו ו...התעטפנו במעילי גשם מניילון שעוזרים בערך כמו קונדומים לבני עשרה. כולנו יצאנו רטובים וצוחקים מהחוויה הזו. לטעמי-מיציתי את חווית הגשם הטרופי.

אגב איש לא נפגע מיתושים עוקצים ,היחיד שנפצע החליק על היד במשחק פינג פונג סוער, אבל זה לא נחשב כסיכון רפואי מקובל ביערות הגשם.
אותה לינה כמו אמש. התרגלנו להיעדר החשמל ,למים הקרים ולחיות שמעירות אותנו באמצע הלילה.

יום 6 לטיול

שיט חזרה בבוקר של שעתיים נגד הזרם אל העיירה Puerto Maldonado,ביקור חטוף בשוק המקומי, והגעה מהירה לטיסה לקוסקו שהתעכבה מסיבות דרום אמריקאיות בלתי ברורות . לטענת נמל התעופה מסיבות מזג אוויר לא ניתן היה לנחות בקוסקו,אבל בפועל טיסות המריאו וחזרו מקוסקו. בסופו של דבר באיחור של שעתיים בערך המראנו ואפילו הצלחנו לנחות בקוסקו

סדר היום השתבש קצת בשל איחור הטיסה. עם ההגעה לקוסקו Cusco קצת,התרוצצנו בעיר לראות את מקדש Qorikancha הביקור באתר הראשוני של האינקה- מרשים מאד ומאפשר לנו מפגש של בניה אינקאית עם בניה קולוניאלית ספרדית. המקום שימש בתקופת האינקה מקדש ומקום פולחן לטקסים דתיים יחד עם מצפה כוכבים שממנו צפו הכוהנים על גרמי השמים שהיו מרכזיים בתרבות זו. המקום נקרא גם החצר המוזהבת מקצ'ואה בגלל שהייתה מכוסה כולה בזהב. הספרדים בזזו את כל הזהב התיכו אותו ושלחו אותו לספרד כמטילי זהב.

היה מאד קר ואת מרכז העיר שהיה מואר ויפה מיהרנו לעבור בזריזות
הגענו למלון והתארגנות לארוחת ערב מקומית עם מופע פולקלור פרואני.
אני לא יכולה לדווח יותר כי הייתי מסוחררת לגמרי מהפרשי הגובה ופרשתי למצב מאוזן כבר בתחילת הערב.
המלון ללילה זה- Eco Inn Cusco
Av. El Sol, 1010, CUSC 01 Cusco
ממוקם לא רחוק ממרכז העיר,אבל לא נגיש אלא במונית.
יתרון למלון זה כובסת ממכבסה סמוכה שהגיעה עד המלון שקלה את הכביסה (8 ק"ג באופן אישי) והחזירה אותה בעוד יומיים .פתרון הכרחי לאחר הג'יפה של הג'ונגל.

יום 7 לטיול

הערת שוליים
מראש מתנצלת על הבלבול,על מידע לא ברור, בשלב הזה בטיול לא הייתי מאד פעילה והתקשיתי לעקוב איפה אנחנו בכלל (ראו ערך מחלת גבהים מעצבנת)
עוזבים את קוסקו אל העמק הקדוש וואיה סאגראדו (Vaiia Sagrado)
התחלנו את הבוקר בנסיעה אל מקדש Saqsaywaman (לא סקסיוומן למרות שזה נראה דומה באיות,אין קשר לנשים או לסקס) המקדש שוכן כמה ק"מ צפונית לקוסקו ומשקיף על העיר. גודלו של האתר היום הוא בערך חמישית מגודלו המקורי. הספרדים דאגו לפרק אותו ולעשות שימוש באבניו לבניית העיר קוסקו
האתר שימש מקדש לאל השמש וביום הקצר ביותר בשנה הקרניים היו פוגעות עם זריחה במקדש שבאתר ואחר כך במהלך היום יורדות ל"זנבה של הפומה" - העיר קוסקו. עד היום חוגגים כאן את חג השמש.(אינטי ראיימי)

מתחילים להרגיש את התרבות האדירה של האינקה-האתר בנוי משלשה נדבכים מסותתים של אבני ענק המונחות בצורה מדויקת ביותר כשהן הולכות וקטנות בגודלן מחד ונוטות כלפי פנים מאידך. האתר כולל מעל 20 קירות –פשוט מדהים ומבין את העוצמה שנכחדה.
משם המשכנו נסיעה ולמדנו על הטרסות החקלאיות של האינקה , אל עמק אוּרָאבָּמִבָּה שהנהר הזורם בו הנושא את אותו השם בעומקו, ומעליו ההרים בגובה 3000 מטר והטרסות החקלאיות המרשימות

נקודת עצירה נוספת הייתה שוק יום ראשון בעיירה פיסאק pisac היות וזה היה השוק הראשון שראינו,התרשמנו גם מהיצע, מהתלבושות, האוכל המקומי. רואים את נשות השבטים האינדיאנים (הצ'ולות) התינוקות,הילדים שמסתובבים בין הרגליים,המסעדות על רגל אחת שנפתחות כדוכני אוכל, והססגוניות הזו הממה אותנו בצבעיה ובעושרה.

אחרי כמה שווקים ועיירות כבר מיצינו את הנושא-אבל כאן עוד חגגנו על המסורת המקומית הצבעונית כל כך.
אישית- לא פספסתי גם הצצה לבית הקברות המקומי. בתור נקרופילית ידועה אני אוהבת לראות את החיים והמתים גם יחד. ליד בית הקברות שליד הכנסייה מכונית מקושטת לא של חתן וכלה אלא של תושב מקומי שקנה מכונית חדשה ובא ל"ברך" עליה אצל הכומר המקומי שיהיה לו מזל איתה.
המשכנו אל כפר מקומי (שמו פרח מזכרוני המטושטש) שם ראינו את הבית המקומי, החיים עם העז באותו מפלס המגורים, המטבח שנמצא בחצר האחורית, וגיגיות הכביסה. לעיתים קשה להאמין שאנחנו כבר במאה ה-21 ,כאן –ללא ספק המאה קדומה בהרבה. הפתיעה אותי שביעות הרצון של המקומיים,שום רצון לטכנולוגיה אחרת למעט צלחות לווין וטלוויזיה-הקידמה פסחה עליהם ו...זה לא מטריד אותם כלל.

אל צינצ'ארו Chinchero הגענו דקות לפני חשיכה –עוד הספקנו לראות את שולי הסגירה של השוק המקומי (לטעמי יותר אוטנטי מאחיו בפיסאק) ואת הכנסייה המקומית.
הספקנו עוד לפני חשיכה ובכביש משובש להפליא לראות את הטרסות העגולות המרשימות ו...זהו

ונסיעה ללינה בחווה מקסימה ליד אורבמבה Sonesta Posada del Inca Sacred Vall
Plaza Manco II de Yucay 123 Urubamba

יום 8 לטיול

יום שני
על הבוקר נסענו אל תחנת הרכבת הסמוכה ללינה ומשם ברכבת יעילה ומודרנית (עם כרטיסי טיסה ,דיילת וארוחת בוקר קלה ממש כמו בטיסה)
כבר לאורך הדרך ההתרגשות הלכה וגברה ,לא רק בגלל שרובנו מחכים לביקור במאצ'ו פיצ'ו פרק זמן ארוך,אלא בשל הנופים המרהיבים של עמק אורבמבה בו נסעה הרכבת. לאורך העמק שדות מעובדים,נהר גועש ,העמק הפך להיות צר יותר ויותר ועל מדרונותיו יער טרופי . לאורך הדרך אפשר לראות שרידי חורבות אינקה. מגיעים (עם אותה הרכבת) ליד גשר שממנו יוצאים המוצ'לרים לטרק המאצו פיצ'ו המפורסם שאורכו 3 ימי הליכה. רואים על צלע ההר את הצועדים ואת הפורטרים המקומיים שסוחבים את הציוד. אנחנו מפונקים יותר וממשיכים עם הרכבת.

מגיעים אל אגוואס קליינטס Aguas Caliente (בעברית מים חמים והכוונה לא לקומקום אלא למרחצאות/מעיינות מים חמים) ועולים על המיניבוסים שמעלים אותנו אל שער הכניסה למתחם מאצ'ו פיצ'ו.
העלייה במיניבוסים-מפותלת ,הכביש צר והנוף של המצוקים מסביב-מספיק לכולנו כדי להחסיר יותר מפעימה אחת של נשימה.
מולנו מתנוסס הפיצ'ו הזקן Huayna Piccho שעליו מקדש הירח. זהו ההר שכולם מצלמים ומצטלמים. התרמילאים עולים עליו לפנות בוקר.כנראה שהנוף משם יותר מרהיב בשל גובהו העצום. אנחנו נסתפק "רק" במאצ'ו פיצ'ו

מאצ'ו פיצו היא עדות ליכולת הארכיטקטונית העצומה של בני האינקה.
העיר בנויה כעיר עילית ובה מקדשים ,בתי האצילים,ויתר מבני פולחן . העיר התחתית ובה מעל 200 מבנים די צפופים ששמשו למגורים ואכסון היבול החקלאי שגודל בטרסות ההרריות הסמוכות. בעיר התגוררו בזמנו כ1200 איש.

מה ראינו במאצ'ו פיצו'?
החל מהמחצבה, השער לעיר העילית,מקדש המים, ארמון המלך, מקדש אבן הראשה, המתחם של פולחן השמש (לא זוכרת את שמו) .אח"כ יורדים אל מקדש השמש ואגני הטבילה, מקדש הקונדור,מתחם הכלא המזעזע מבני המגורים בני שני הקומות ויוצאים החוצה.
חוויה של פעם בחיים.
העיר נבנתה מבודדת לגמרי במעבה הרי האנדים הגבוהים על ידי מלך האינקה פאצ'קוטי כנראה ב1460 וננטשה אחרי 70 שנה- שימו לב, לא בעת הכיבוש הספרדי עוד לפני כן.למה ננטשה?
ב1911 היא התגלתה על ידי חוקר אמריקאי שבכלל חיפש את העיר האבודה (Vilcabamba) בה אמור להיות זהב ,אבל למרות שזו אינה וילקבמבה הוא שמח מאד על ה"מציאה". לאורך שנים הדרך היחידה להגיע הייתה ב"אינקה טרייל" שהפך להיות מסלול תרמילאים מקובל מאד.
חזרה ברכבת עם אותן דיילים ותחושה של טיסה, והפעם גם זכינו לתצוגת אופנה במהלך הנסיעה שעברה במהרה. לאחר מכן נסיעה באוטובוס בחזרה לקוסקו וכולם נרדמו בנסיעה.
חזרה לאותו מלון בו לנו שלשום.

יום 9 לטיול

 יום שלישי
את שעות הבוקר השקענו בטיול בעיר קוסקו עצמה על אתריה העתיקים והמרשימים יותר ופחות. קוסקו שהייתה עיירה אינדיאנית נכבשה במאה ה-12 שנים נכבשה על ידי לוחמי האינקה והפכה להיות בירת אימפריית האינקה. הסיפור העממי מספר על אל השמש (אינטי) שהורה למאנקו (השליט של האינקה) למצוא את אמצע העולם-טבורו, וכאן נבנתה העיר על ידי האינקה.מי שבנה אותה בפועל היה פאצ'קוטי – במאה ה-12. האינקה הקימו בה מבנים רבים שלצערנו הכיבוש הספרדי הרס את רוב המבנים אבל הפך אותה למרכז השלטוני של אזור האנדים. הספרדים השתמשו בקירות המבנים העתיקים כדי לבנות את הכנסיות מפוארות.

הכיכר המרכזית נקראת כמובן פלסאה דה ארמס- Plaza de Armas ובה הקתדראלה הקתולית שלה. המרשימה שנבנתה על שרידי ארמון מתקופת האינקה. התמזל מזלנו והגענו בשעת בוקר מוקדמת ,וזכינו לשמוע שירה מדהימה שאינה כנסייתית כלל. מאחורי הכיכר סמטאות המובילות אל החומות שנבנו על ידי האינקה. קשה להבין את הבנייה של האינקה, האבנים שמונחות זו על זו כך שאי אפשר אפילו לדחוף מטבע בין האבנים.
התפלאנו לראות את שורת הילדים המסודרת לקול מחיאת הכף של המורה- כולם מסתדרים בשורות-שורה של בנים ושורה של בנות.כולם בתלבושת אחידה ,ילדים הם ילדים בכל מקום-אבל איזה ניקיון ,סדר וצייתנות היו שם-והכול בא להם באופן כל כך טבעי.

מכאן התחלנו את הנסיעה האין סופית לכוון פונו שעל

אגם טיטיקקה

.

נקודת עצירה ראשונה הייתה קפלה כנסייתית ב Andahuaylillas – אישית,מצאתי יותר עיניין בנשים הכפריות בכיכר שליד הכנסייה ודוכני השוק הקטן המקומי. אבל למען הסדר הטוב
הכנסייה בנויה בסגנון הבארוק התקרה הייחודית בכנסיה הועתקה מתקרתו של מיכאל אנג'לו בקפלה בוותיקן.

נקודת עצירה נוספת Racchi ובה מקדש השמש Wiracocha ,אבל לא פחות מרתק היו הממגורות והמחסנים העצומים ששימשו לאפסון התבואה על ידי האינקה.
מחסני האחסון היו עצומים אפילו רק מהקירות שנשמרו אפשר לקבל מושג על גודל המבנים וכמות האחסון במקום. היה זה מרכז המזון של תרבות האינקה ממנו סופקו המוצרים לכל חבלי ארץ. מעניין לראות את התפיסה השלטונית ואחריות האינקה לנתיניו. כמו כן מצאנו באתר עשרות מבנים הבנויים מאבנים גזית בעיגול מושלם ללא תמיכה של טיט או חומר אחר-מדהים,כבר אמרתי?

מדהים היה לראות את האישה(בהריון מתקדם) שעדיין מלקטת ועובדת בחקלאות בדיוק כמו שדורי דורות קודם עשו זאת סבתותיה.

בהמשך הדרך הגענו אל אתר קבורה עתיק Sillustani והתרשמנו משיטות הבנייה והקבורה של האינקה.

בירידה מהאתר נתקלנו בחגיגה של איזושהי פייסטה מקומית-מה שגרם לנו לעצור כמובן ולהצטרף לחוגגים,לפחות בכמה תמונות והקשבה למוזיקה.

המשך הדרך דרומה בנוף מונוטוני שמאפיין את האלטיפלאנו של אזור הרמה הצחיחה של פרו ובוליביה, האזור חסר משקעים וללא צמחיה. בנסיעה זו פגשנו את הלאמה ויתר החיות המקומיות בשכיחות גבוהה.

והגענו אל המלון לגדות אגם טיטיקאקה
ECO INN PUNO
מלון נעים, לא במרכז העיר .נגיש רק במונית ,אבל נעים ונחמד
לו היה בו מיזוג אוויר---היה יותר נחמד.

יום 10 לטיול

את הבוקר התחלנו בנסיעה מפונו אל השיט באגם טיטיקקה אל האיים הצפים. האגם בעל השם המצחיק הוא אגם ענקי בגודל 8300 מ"ר ואורכו 230 ק"מ ונמצא בגובה 3810 מעל פני הים (כן, כבר מרגישים את הגובה כאן) הסיפורים המקומיים מדברים על הקיסר האינקה הראשון שיצא מתוך סלע טיטיקקה באי השמש (נבקר מחר) אבל לא רק זה אלא שהאגם גם קשור לפאצ'ממה ,לרחם ובקיצור-כאן הכול התחיל לפי המסורת המקומית.
אחת התרבויות החיות עד היום שם,היא תרבות שבט אורוס uros שחיים באיים צפים. לאור מאבקי שליטה וכוח בני השבט נאלצו לנדוד מאדמתם ולכן הקימו לעצמם איים (לפני 500 שנה לערך) הבנויים על קש מצמח מקומי Totora הצומח כאן. כל האיים בצבע צהבהב. השיט לאי מתבצע בסירות קטנות (לא מקש!) ולמזלנו וביש מזלו של רב החובל שלנו הסירה שלנו נתקעה בחבל שנזרק אליה מהחוף ולכן רב החובל האמיץ עבר מבגדי א' לבגדי ב' (להלן נשאר במכנסים קצרים) וקפץ צלל מתחת לסירה כדי לחלץ אותנו ולהביא אותנו לחוף בבטחה.
על החוף חיכו בני השבט שהוא סוג של משפחה מורחבת ,אלו עשו עבורנו הדגמה והצגה של אורח החיים,הזמינו אותנו לבקר בבתים,לראות את הבישול הקבוצתי (כמו בקיבוץ רק שאין תורנות חדר אוכל) .קיבלנו הסבר מפורט על תהליך הבנייה של האי,חידושו וכמובן שהוזמנו לקנות מיצירות ועבודות היד של בנות האי בסופו של ביקור.
עם סיום הביקור באי הצף עברנו לביקור בעיר פונו (אני פרשתי למלון באפיסת כוחות)

אותה לינה ואותו מלון.
מחר עוברים לבוליביה המדינה החסרה מבחינתי במסלול הטיול, למה היא חסרה? לאן היא נעלמה לי? הכול בהמשך הסיפור.